ביקורת ספר
קיבלתי את הספר לסקירה בעקבות פעילות בקבוצה, וגיליתי יצירה מעניינת:
שחקני אופי / רמי מארק רום
הוצאת ידיעות ספרים (2026) | עריכה: סלין אסייג | איור: איציק רנרט
"שחקני אופי מורכב מגלריה של אנשים שכל אחד מהם מנהל הצגה קטנה מול עצמו", כתבה סלין אסייג, עורכת הספר. ואכן, כל דמות בסדרת הסיפורים הקצרים שלפנינו (15 במספר) היא כשמה כן היא – "שחקן אופי". כל דמות לוקחת את חוויות היום-יום ואת המציאות האפורה, והופכת אותן לדרמטיות משהו.
הסגנון של הספר שונה ממה שמורגלים אליו: הסיפור עובר ללא התראה מוקדמת מראשה של הדמות בהווה לראשה בעבר – וכן להפך. בייחוד בסיפור על האמן המדמיין את בית נעוריו, המבנה מרגיש מעט מבלבל. לקח לי זמן להבין את חזונו של הסופר, שמבחינתו אינו מבדיל בין עבר להווה – כי סופו של יום, בחוויה העכשווית שלנו הכול מתערבב. ברגע שמתרגלים לרעיון, הספר מעניק הצצה מרתקת לעולם שלם שעובר לנו בראש מתוך חוויית יום-יום פשוטה.
כמובן שלא כל הסיפורים שווים באופיים: ישנם כאלו המובילים אותך למסע ארוך ומפורט יותר, עם טיפת נוסטלגיה שנראית לקוחה מעולמו הפרטי של הסופר; וישנם סיפורים קצרצרים ממש, המספקים הצצה חטופה למוחו של איש רגיל. באופן כללי, הספר מתאר חוויות קצת מוגזמות שלא את כולן קל להבין מיד – בחלק מהסיפורים פשוט עצרתי ובהיתי לכמה דקות. מצד שני, אולי זה בדיוק עולמו של "שחקן אופי"?
סיפורים שעשו לי את זה: "להיעלב", "עוגיות", ובמקום אחר קצת גם "המפקדה" – שהוא סיפור כבד יותר ומהווה תיאור סיטואציה, ופחות נקודת מבט שונה כשאר הסיפורים.
שפת הספר עשירה בתיאורים ומשפטים דרמטיים בהגזמה על חוויות פשוטות. אי אפשר שלא להיזכר בהם ולהעלות חיוך כשנפגשים מחדש עם המציאות המדוברת (תקראו ותנסו 😉). רק בשביל זה שווה לקרוא את הספר, ולאחר מכן להפנים את העולם העשיר שמאחורי כל דמות והחלטה.
לסיכום: לא ספר קליל בהכרח ולעיתים מעט מבלבל, אבל חד-משמעית ספר מעניין לקריאה בעל סגנון ייחודי. שווה בהחלט להעיף מבט!