שיעורים באהבה

תראו, אני אוהבת קומדיות רומנטיות. באמת.

הן קלילות, זורמות, כיפיות ונוטות לעשות תחושה חמימה בלב.

אבל

1. אני חושבת שיש דברים שפשוט לא מצחיק לצחוק עליהם. הדמות הראשית מתארת את עצמה כעם חרדה חברתית, וכל הפתיחה של הספר, לתחושתי, פשוט הגחיכה את הרעיון של חרדה חברתית. אני חושבת שכבר בשלב הזה הבנתי שאני לא מתחברת לספר, אבל קיבלתי אותו לסקירה אז המשכתי בכל זאת.
2. הרגשתי שכבר בשלב מאוד מוקדם בספר, הדמויות היו מאוד מודעות לעצמן, מאוד מאופסות על מה הצרות שלהן ומה הן צריכות לעשות, ככה שכקוראת- לא באמת הרגשתי את הקונפליקט. היא רוצה אותו, הוא רוצה אותה, שניהם מוכנים להודות בזה, איפה הבעיה? מעבר לזה, הרבה מהמידע הוגש בצורה של האכלה בכפית, הדמויות בייסיקלי סיפרו לקורא על הכל, והיה המון tell וכמעט ולא היה show.

יש הרבה קומדיות רומנטיות מוצלחות- כן, הסוף צפוי, זה חלק מהכיף בז'אנר, אבל עדיין יש מקום לחדש, לרגש, להצחיק, ולעשות טוב על הלב.

כאן זה פשוט לא עבד לי.