העלילה מתרחשת ב-1997, בתקופת "רצועת הביטחון" של צה"ל בדרום לבנון. קצין שייטת ובת זוגתו מגיעים לביקור חברתי שגרתי למדי. העניינים מסתבכים כאשר גופה שמתגלה, מובילה להיתקלות לא צפויה במתנקש מסתורי וחמקמק. עם יותר שאלות מאשר תשובות, ולמרות שהתפקיד הפיקודי שכל-כך ציפה לו כבר מעבר לפינה, מחליט הקצין הצעיר לחבור לאיש מוסד מיומן, במרדף שנע בין צפון הארץ ודרום לבנון, וחושף קשרים למיתולוגיה פיניקית, סודות ובריתות בעולם הביון, ומבצע מסווג של השב"כ וה-CIA שעוד ממשיך להדהד.

מה חשבתי על הספר?

אמל"ק: זה לא ספר מתח "קלאסי". הרצח אמנם "מתניע" את העלילה ומתחיל את שרשרת האירועים, אבל הוא בהחלט לא העיקר. המיקוד הוא יותר במרדף אחר המתנקש שכבר מתכונן למשימה הבאה שלו. דווקא הסיפור העלילתי "ברקע", הוא זה שהפתיע אותי לטובה.

בני גבל הוא ספר הפריקוול, לספר "מים שקטים" של גל חרמון (אותו לא קראתי), שייצא ב-2024. הספר מתאר את המאורעות שקדמו לעלילה המתוארת ב"מים שקטים", ושעיצבו את מערכת היחסים בין הדמויות הראשיות. בבני גבל אין תעלומה במובן הקלאסי שצריך לפתור. ולמרות שהגעתי עם ציפיות לספר מתח, הופתעתי לטובה מזה שנהניתי דווקא "מכל המסביב" - הכוחות שפעלו בצפון, הבריתות שנוצרו בין גורמי ביון שונים באותה התקופה, והחיבור של כל אלה למיתוסים קדומים ועמים נשכחים. העלילה היא בעיניי הצד החזק ביותר של הספר - מקורית, מלמדת ובעיקר מאוד מעניינת.

למרות החיבור הטריוויאלי לכאורה בין הדמויות הראשיות (עמוס - סוכן ציני וותיק, לעומת ארז - קצין צעיר ומוטיבציוני), הקשר ביניהם הרגיש לי מאולץ בהתחלה: אנשים שונים מאוד שנסיבות המציאות גררו אותם לתוך סיטואציה מורכבת. אבל ככל שהעלילה התקדמה, נבנה גם עומקן של הדמויות, ואפשר היה להבין טוב יותר מה הוביל לבחירה של כל אחד מהם לשתף פעולה עם האחר. בסופו של דבר זה עבד – נוצרה דינמיקה טובה, כשכל אחד מהם מביא עמו ידע וניסיון לצד חולשות ומטענים מהעבר. יחד עם זאת, הרגשתי שלא כל הדמויות זכו לעומק מספק, והייתי שמחה להעמקה נוספת בתיאורן של שתיים מדמויות המשנה (מלקרת ויעל), שבעיקר שירתו את העלילה. מנגד, מכיוון שטרם קראתי את "מים שקטים" (שהוא בהחלט הבא בתור ברשימה שלי), אני מניחה שרבים מהשיקולים בנוגע לסיפור ולדמויות נעשו מתוך הצורך להתכתב עם העלילה של הספר שהתפרסם ראשון.

המתח נבנה בהדרגה ולא בעוצמה גבוהה או "בבת אחת". חלק מההתקדמויות המשמעותיות בעלילה התרחשו בעקבות שילוב של צירופי מקרים חיצוניים – אלמנט שפחות התחברתי אליו – אך בסך הכל הספר מצליח להחזיק קצב טוב ובעיקר הרבה עניין. קו העלילה המרכזי נסגר, והשאלות המרכזיות מקבלות מענה. עם זאת, דווקא הסיום היה החלק שהכי פחות התחברתי אליו. קשה לתאר מה פחות עבד מבחינתי מבלי לחשוף ספוילרים, אך אציין שאף על פי שלא אהבתי את האופן שבו הסיפור נסגר, הספר נשאר איתי גם אחרי שסיימתי לקרוא אותו. הסוף מעלה מחשבות על שאלות זהות במציאות הישראלית המורכבת, ועל מחירן של אידיאולוגיות וסכסוכים ששורשיהם נעוצים בהיסטוריה ובמיתולוגיה, אך אותותיהם ניכרים היטב גם בהווה.

שורה תחתונה

לא הייתי מגדירה את הספר כספר מתח במובן הקלאסי, אלא יותר כספר אקשן וריגול ישראלי. כאשר החוזקה בעיניי היא בסיפור העלילתי העשיר ומעורר המחשבה - כזה שמצליח לשלב באופן מרתק בין היסטוריה צבאית ומיתולוגיה קדומה לבין הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם הריגול והביטחון במזרח התיכון.

טריגרים ותכנים רגישים: חטיפה, רצח (לא גרפי), אלימות/פציעות (לא ממש גרפי).

כנרת זמורה דביר | 350 עמ׳ | אוגוסט 2026 | #מתחופעולה | עיצוב הכריכה: אמרי זרטל