בת מונטגיו 1 - בת ורונה הנאווה

על הספר

רוזי (או רוזלין) מונטגיו היא הבת הבכורה של רומיאו ויוליה מתוך שבעה ילדים. כן, רומיאו ויוליה האלה. בגרסה הזו זוג האוהבים שרד למרות הכל וכעת הם חיים את חייהם בשלווה ועם תשוקה לא מעטה. רוזי שלנו כבר רווקה בלה, בכל זאת, כמעט בת עשרים. אך לרוע המזל כל ניסיונות השידוכים שלה לא עולים יפה, גם אם יכול להיות שרוזי בעצמה מחבלת באותם ניסיונות כדי להישאר רווקה. עד שיום אחד משדכים לה את הדוכס סטפנו, אציל עשיר ורב השפעה ששלוש נשותיו מתו בנסיבות מסתוריות. בשלב הזה, לרוזי כבר אין איך לברוח מגורלה. מכאן אנחנו עוקבים אחריה בעודה מתמודדת עם המצב הלא צפוי, שהופך לביזארי אף יותר, כשבמקום חגיגת אירוסין בעלה לעתיד נמצא מת והיא נתקלת בעלם יפה תואר שמצליח לעורר בה… משהו.

מה חשבתי במהלך הקריאה

בגדול, אהבתי מאוד את הספר. הוא היה בדיוק מה שציפיתי ממנו ואמנם בסופו של יום מדובר בגימיק/פרודיה אבל באתי מוכן ועפתי עליו. כבר יצא לי לשמוע דעות לכאן או לכאן מכאלו שציפו למשהו יותר "מסורתי" ואולי קצת התקשו עם הסגנון. מהצד השני, אם אתם מאלו שאוהבים סיפורים שיוצאים מהקופסה, כנראה שתיהנו ממנו יותר.

אז כאמור, יש כאן גימיק מוצלח שמציג טייק ובו רומיאו ויוליה שרדו למרות הכל. זה משהו שנוכח לאורך כל הקריאה, בין אם ברמיזות וקריצות ליצירה המקורית, או אפילו כמוטיב מרכזי שמניע את העלילה ברגעים מסוימים. בעיניי זו הברקה מרעננת ולמרות שהוא אכן מתחיל קצת לאט, אהבתי אותו גם עד לנקודה שדברים מתחילים לזוז. הדיאלוגים המוקצנים והשנונים החזיקו אותי עד לשם וזו גם החוזקה של הספר.

מבחינת עלילה - יש איזושהי תעלומת רצח שרוזי מנסה לפתור, אבל הייתי מגדיר את הספר כקומדיה שמדיפה ניחוח רומנטי. בנוסף, אני לא חושב שהעלילה כשלעצמה מספיקה כדי שהספר יעמוד בזכות עצמו. אם אני מפריד את המעטפת של הסיפור, אז לא הייתי מגדיר אותה מעבר ל"נחמדה". היא מעט אנמית לעיתים ולא היו טוויסטים שהפתיעו אותי, אבל בזכות התיבול המושלם של ההומור והבחירה לא לקחת את עצמו ברצינות, הספר היה נהדר מבחינתי.

רוזי דמות מצוינת ממש. היא שנונה, בעלת תושייה, חצופה כשצריך ובסך הכל הגיונית למדי ומודעת לעצמה. יש אפילו קצת מההתמודדות שלה מול החברה באותה תקופה, שלא תמכה בנשים חריפות. אבל מעבר לזה, היא פשוט דמות שכיף לחוות איתה את הסיפור, מה שחשוב תמיד בגיבורים ראשיים, אבל כאן אפילו יותר כשכל ההומור נשען על התגובה שלה לאירועים ולצרות שהיא נתקלת בהן. היא גם שוברת את הקיר הרביעי כמה פעמים במהלך הספר, משהו שמצא חן בעיניי במיוחד.

שאר הדמויות לא עמוקות או מורכבות יותר מדי, לכל אחת יש את התפקיד שלה. רומיאו ויוליה לדוגמה, רלוונטיים עד מאוד לסיפור אבל הם לגמרי בתפקיד האוהבים הנצחיים, מה שמשרת את אפיון הדמות של רוזי עצמה.

בצורה מפתיעה, הרומנטיקה על אש קטנה. יש רמיזות מיניות כאלה ואחרות אבל מעבר לזה, רוב הזמן הגזרה הרומנטית דווקא על אש נמוכה (או סלואו ברן), אני מניח שאפשר להגדיר את אחד הטרופים בספר כמשולש אהבה אבל גם מהבחינה הזו נהניתי מהתחושה הכללית. לא מדובר בסיפור רומנטי קלאסי אלא משהו שמנסה להיות קצת אחר מהמוכר.

משהו שקצת פחות אהבתי זו הבחירה של הסופרת לסיים בסוף פתוח. התעלומה המרכזית נפתרת אבל בכל זאת סיימתי את הקריאה בתחושה שקו העלילה המסוים שלא נסגר היה חלק משמעותי. ולמרות שמדובר בסדרה, עדיין היה אפשר להדק קצת יותר את הסיום לקראת ההרפתקאות הבאות של רוזי.

לסיכום

ספר ממתק, שבא לי בול בזמן והיה בדיוק מה שציפיתי ממנו. הוא יתאים במיוחד לחובבי קומדיות או סיפורים קצת יותר מטורללים, בקטע הכי טוב שיש. נהניתי ממנו מאוד ולמרות שהסוף היה קצת פחות לטעמי אני בהחלט אמשיך לספרים הבאים בסדרה כדי לקבל עוד מכל הטוב הזה.

טריגרים ותכנים רגישים

מוות ורצח, מעט תיאורי פציעות.

מיניות - בעיקר רמיזות גסות (לא המון), מעבר לזה נשיקה או שתיים וקצת מזמוזים.

286 עמודים | תרגום: זוהר בורנשטיין | ספטמבר 2026

תודה שקראתם:)