"בליינד דייט" הוא רומן חם ומנחם שנעים להתכרבל איתו. הוא מציע את מה שקתרין סנטר יודעת לעשות הכי טוב: אסקפיזם עדין, דמויות שקל לאהוב וסיפור אהבה נקי מסמאט שמתפתח לאט. ההתחלה מתנהלת בקצב מתון שמתגבר ובהמשך הספר הופך למרגש ולצובט בלב. אלא שבסופו של דבר, נדמה שהמסע מתארך יותר מהנדרש.

סיידי, הגיבורה, רחוקה מלהיות מושלמת. יש בה הססנות וחוסר ביטחון שנולדו מחוסר יציבות במערכות היחסים הראשוניות של חייה, והם ממשיכים ללוות אותה בבגרותה. היא מסרבת להיות נזקקת, לבקש עזרה או לחשוף חולשה, לומדת לסמוך רק על עצמה, ולא פעם מתמודדת עם קשיים ומשברים לבדה. התופעה שסביבה בנוי הספר היא עיוורון פנים, והסופרת העמיקה ללמוד אותה. האתגרים וההתמודדויות של סיידי הצליחו לרגש אותי. לקראת סיום הספר מגיעה התפנית שהרמזים אליה שזורים לאורך העלילה בעדינות כמו חרוזים על שמלת נשף. הקרדיט על העבודה הקפדנית הזו מגיע לסופרת במלואו.

הבעיה העיקרית מתחילה מיד אחרי ההתגלות. במקום להסתפק בהיילייטס, הסופרת חוזרת אחורה ומחברת בחוט ומחט את כל החרוזים. היא משחזרת את העלילה כולה, סיטואציה אחר סיטואציה, ומסבירה לקורא מה באמת קרה בכל אחת מהן, כאילו הוא צריך שיחזיקו לו את היד. מה שהיה קתרזיס מענג הופך לשידור חוזר וטרחני, והקצב שנבנה בקפידה נשחק בדיוק כשהיה אפשר להוביל את השיא לסיום.

זו נקודה שחוזרת אצל סנטר. בשלושה מספריה שקראתי היא בונה רומן סביב נושא פסיכולוגי או חברתי, ומוסיפה הערת מחברת למי שלא הפנים את משנתה לאורך כל הכתיבה. היא מגלה אחריות אמיתית כלפי הקוראים ורצון כן לעשות את העולם למקום טוב יותר. אבל הפעם הרומן נקרא כמעט כספר עזרה ראשונה למתמודד עם עיוורון פנים ולמשפחתו. סנטר פועלת כמו מרצה או מורה, שמלמדת מה כדאי, איך צריך ואפילו איך לכתוב. זה מקסים עד גבול מסוים, ושם זה מגדיש את הסאה.

תמר לוין מקסימה בקריינות. קולה נעים והגשתה טבעית, ובזכותה גם הקטעים הארוכים נשארים נעימים לאוזן.

בשורה התחתונה, זהו רומן רומנטי רגיש ומחמם לב עם עומק רגשי ועבודת תחקיר מרשימה, שמתאים לכל מי שאוהב את הז'אנר ואת סנטר. מי שכבר מכיר את הנוסחה שלה עשוי להרגיש שהגיע הזמן להפסקה קטנה מעוד הרצאה...

דירוג: 3.5 כוכבים