בצל הלהבה

טריגרים: טראומה + ספוילר שיגיע בסוף עם מרווח.

קהל יעד: נוער צעיר (ומבוגרים שמתחברים לסגנון הזה)

ספר שני בסדרה. צריך לקרוא את הראשון קודם (בעיני לפחות).

*****

אוגוסט, חם, ילדים, אין לי כח.

אני מסוג האנשים שאוהב להתלונן. בשבועיים הראשונים של אוגוסט כל מה שרציתי לעשות היה להגיע לשבועיים האחרונים – כי יש לי עכשיו חופש. ועכשיו שיש לי חופש כל מה שאני רוצה לעשות הוא להתלונן שמשעמם לי. לא הדבר הכי הוגן בעולם כי א. יש לי דברים לעשות שאני מדחיין וב. רוב הספרים ברשימת הקריאה שלי מעולים ברמות. אני רק צריך להגיע אליהם. ואחרי שהגעתי אליהם לשכנע אתכם שהם אכן באמת מעולים ברמות ושאתם צריכים לעצור הכל ולקרוא אותם – כמו בצל הלהבה שסיימתי לפני שבוע וחצי (אמרתי כבר שאוגוסט, חם ושאני מדחיין דברים?)

היו לי ציפיות מאד מעורבות מהספר הזה. מצד אחד פחות התחברתי לספר הראשון "המושכת בחוטים", אבל הרבה אחרים ואחרות כן. מצד שני, בסדרות פנטזיה טובות הספר השני הוא זה שלוקח את כל הבסיס שהספר הראשון הניח כדי להעיף את הסדרה הכי גבוה שאפשר. מצד שלישי הדברים שלא אהבתי היו הדברים שאחרים כן אהבו ואולי זה יהיה עוד מאותו הדבר. מצד רביעי אני שם לב שספציפית בקהילה הישראלית הקטנה שלנו סופרים וסופרות כל הזמן מחפשים איך להשתפר בכתיבה. בשורה התחתונה: החלטתי לתמוך בהדסטארט ולבוא עם ראש פתוח לספר הזה – וזה השתלם. הו, כמה שזה השתלם.

אז על מה הספר? הספר ממשיך את אירועי הספר הראשון וקובץ שחרור הכוחות (למרות שלא חייבים לקרוא את האחרון), אבל הפעם מנקודת מבטם של נפילי האש: אליון ואלן ברג (אח ואחות) שזכו בספר הקודם לשני כוחות – אירוע חסר תקדים בהיסטוריה של מסדר הנפילים. אלן ואליון גם לומדים בהרנס בית הספר לדרואידים צעירים, אבל אין להם קשר עם שאר הנפילים או אפילו מושג מי הם. לפני כמה מאות שנים שושלת האש ניתקה כל קשר עם המסדר בגלל רדיפות והתנכלויות וכל נפילי האש עדיין נוטרים על כך טינה. התוצאה? אלן ואליון צריכים ללמוד את הכוחות שלהם ולהתאמן די לבד תוך כדי זה שהם מתמודדים עם הורמונים, שיעורי בית, סודות מהעבר ושריפות בהווה.

הספר הזה הוא בעיקר ספר על דמויות והמסע שהן עוברות והמסע הזה היה מרתק עבורי. אליון מאוהב, מגלה את הכוחות שלו ראשון, מתחיל לשמוע קולות, כנפיל האש יש עליו אחריות כבדה וגם הרבה ציפיות משפחתיות ובנוסף הוא מגלה סוד שמכריח אותו לפקפק בכל מה שידע והכיר. השינוי שהוא עובר הוא איטי והדרגתי ומעורר הערכה. אלן מצידה צריכה להתמודד עם תסכולים וקנאה כי הכוחות שלה מתגלים יותר לאט בזמן שהיא תומכת באחיה המאוהב. מושא האהבה היא שלי מקפלין, ילדה פופולרית (בלי כוחות) שבאמצע הספר עוברת אירוע טראומתי שמכריח את אליון לבחון את עצמו ואת הסיבות למה הוא נמשך אליה. הצלקות שהאירוע הזה משאיר לא פשוטות בכלל.

יש כמובן גם את כל הדמויות מהספר הראשון אבל הן מסופרות בעיקר מהצד, דרך נקודת המבט של נפילי האש שלא יודעים את מה שאנחנו, הקוראים, חווינו בספר הקודם ופשוט כיף לקרוא אותם מהזווית הזאת.

אבל הספר הוא כמובן הרבה יותר מרק הדמויות שלו. בספר הזה אנחנו נחשפים לעוד ועוד פרטים על יבשת פנגיאה ותרבות הדרואידים. רמת הפירוט כאן מאד גבוהה והפרטים האלו משתלבים באופן חלק בעלילה הכללית: שיעורים, מאכלים, בגדים טקסים, ושפה. יש כאן עולם פנטזיה מלא ומאד נהניתי להכיר אותו דרך הסיפור עצמו.

הספר כתוב בגוף שלישי, שהיא בעצם גוף שני. יש כאן מספרת מיסתורית יודעת-כל שמדי פעם פונה לקורא. התופעה הזאת היתה קיימת גם בספר הראשון בצורה מגושמת למדי, אבל מה שלא עבד עבורי אז עובד עכשיו מצוין. בעיקר כי מאד ברור שמדובר בגוף שני וכל פעם שהמספרת המיסתורית בחרה לחשוף את עצמה היא הצליחה להשאיר אצלי תחושה של "מעולה! ככה זה צריך להיות כתוב". יש לי כמובן ניחושים מי המספרת אבל אני אחכה להמשך הסדרה כדי לגלות.

היו גם דברים שפחות התחברתי אליהם. הראשון קרה בסוף הספר ואני אוסיף עליו מרווח ספוילרים אחרי שאני אסיים. השני היה מערכת היחסים בין אליון לשלי. אז כן אני יודע שבעולמות ימי הביניים אנשים התחתנו צעיר ומתו צעיר ושנפילים מתבגרים יותר מהר מדרואידים רגילים ועדיין אליון הוא רק שנה שניה בהרנס. הוא אמור להיות בן 11-12, כיתה ה' במונחים ישראלים. בנות בגיל הזה, בבתי ספר ממלכתיים-דתיים לפחות, הן עדיין איכסה (אין לי מושג מה קורה בבתי ספר ממלכתיים). ילדים לא אמורים להיות מאוהבים בגיל הזה, אפילו אם מדובר רק באהבה תמימה של להחזיק ידיים ולרקוד ביחד. אני יכול אולי לקבל שלאליון יהיה קראש על שלי אבל המבוגרים שמתייחסים לזה כאהבה? מצטער זה פשוט לא עובד לי. הייתי הרבה יותר שמח אם מערכות היחסים היו מתחילות כשהדמויות מגיעות לגיל 13-14. תקראו לי שמרן, אבל ככה אני מרגיש. מה שכן, אם ככה זה באמת עובד, אני מקווה שתכנית הלימודים של בית ספר הרנס מכיל משהו על גיל ההתבגרות והתפתחות מינית.

מערכת היחסים בין שלי לאליון בעיקר הפריעה לי אחרי שסיימתי לקרוא והתחלתי לחשוב על הנושא. במהלך הקריאה פשוט לא הצלחתי להניח את הספר מהידיים. בשישי בלילה נשארתי ער הרבה יותר מדי מאוחר כדי להתקדם איתו ובשבת בבוקר "הענשתי" את הילדים והכרחתי אותם לחכות עד שאני מסיים את הספר לפני שאני עובר למשחקי לוח איתם. לא זוכר בדיוק מה הם עשו, אבל הם עשו משהו.

האם כדאי לקרוא? כן! רוצו עכשיו ואז לכו תנעלו את אופיר בחדר ואל תתנו לה לצאת עד שהיא מסיימת לכתוב את שאר הסדרה. אתם תודו לי אחר כך.

מרווח ספוילרים

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

שמתי מספיק מרווח? אני לא בטוח אז בואו נוסיף עוד קצת ליתר בטחון.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

בפרק האחרון יש נסיון להתאבדות שנכשל. לאחר מכן קרה משהו שהשאיר אותי עם פה פעור – למרות שהרמזים אליו כבר נשתלו בספר הראשון (חזרתי אחורה לבדוק).

ניסיון ההתאבדות לא עבד עבורי בכלל. קודם כל מדובר בספר נוער צעיר ואני לא חושב שמדובר במשהו שקוראים צעירים בהכרח אמורים להיחשף אליו. הקטע הזה עומד בניגוד גמור לתמימות יחסית של שאר הספר. שנית, הסופרת מיהרה מדי כדי להגיע לחלק הוואו שבסוף. כדי שזה יהיה אמין הייתי מצפה לכמה דוגמאות של התעללות רגשית והזנחה שהדמות עברה, במקום רק להגיד לנו שזה קרה. אין מספיק העמקה לאירועים שגרמו לדמות לנסות לקחת את חייו, ועדיין מדובר בכמה עמודים מתוך ספר של מאות ומה שמגיע אחריו די מפצה על כך.

אז כן, היה לי חשוב לציין (וגם לשים מרווח ספוילרים), אבל גם חשוב לי לשים בפרופורציה הנכונה.