ביקורת ספר
"עד שיגמר האוויר" ספר שבחרתי לקרוא בגלל הכריכה המיוחדת והפרולוג שמוסיף המון עניין ובו מתחילים את הסיפור מהסוף או יותר נכון בנקודת המפנה, מאוד אהבתי בספר הדרך של הסופרת לספר את הסיפור של אדלייד הדמות הראשית על ידי סיפורים ברצף הזמן שלה תוך התעמקות בסיפורים שנותנים את התמונה הרחבה של עומק הדמויות.
הסיפור מתמקד בבריאות הנפשית של אדלייד לאורך כל הסיפור ממש כמוטיב אפשר לראות את השקעתה המתמדת בחייה בחברותיה וברורי בן זוגה, אך בניגוד להתקדמות כל אלה אדלייד מתחילה פחות לשתף את החברות שלה בחיים הזוגיים שלה ככה שהיא לא מקבלת ביקורת בכלל מאז הדייט הראשון, וכל פעם שהיא משקיעה בבן זוגה היא בעצם ממשיכה לחפור את הבור של הנפש שלה.
"עד שייגמר האוויר" זהו לא רומן אהבה אני לא ראיתי שתי דמויות אלא דמות אחת שקורסת ועוד דמות שטוחה שפשוט מציגים כתלות של אדלייד עד שהיא לומדת לשחרר ולהתחיל לשתף, אם כי יש להגיד שבתהליך של הקריסה הנפשית מתקיימת לאורכו של הרוב המוחלט של הספר ותחילה הריפוי רק בסוף אך על זה באמת הסיפור.
משפטים יפים שאהבתי:
מג הפסיכולגית של אדלייד - לפעמים, דברים צריכים להתפרק לפני שהם יכולים להתחבר למקום הנכון שלהם.
וכמו שחברתה הטובה של אדלייד אמרה לה בערך צריך להתחיל ביסוד של דבר