התהום

על הספר

לפעמים אנחנו שומעים סיפורים, אמיתיים או בדיוניים, שגורמים לנו לחוש אי נוחות. במיוחד כשבאותם סיפורים יש גם… משהו, אולי אפילו על-טבעי, שכמעט אפשר להבין או לתפוס, אבל נשאר בגדר הכמעט. בספרו החדש, אמיר חרש לוקח את זה צעד קדימה ומציג אוסף סיפורים קצרים שבכולם קיימת אותה תחושה - בין אם מדובר בסכין שמקבלת חיים אחרי טעימת דם, בתהום מסתורית שמשמיעה קריאת קורבן, או באובדן הגוף לדיבוק שלא מהעולם הזה.

מה חשבתי במהלך הקריאה

כשמדובר בסיפורים קצרים, קצת קשה להפריד ולסקור אותם. יש משהו שונה מאוד גם בהיבט הטכני של יצירת עלילה עם התחלה, אמצע וסוף וגם בהיבט עמוק יותר של העברת מסר, או בניית דמות אמינה שאפשר להתחבר אליה רגשית.

ובכל זאת, אני אספר ש"התהום" היה עשוי היטב מכל הבחינות והוא חד משמעית הרשים אותי לטובה.

אני אתחיל בלשבח את הכתיבה המדהימה. חרש הוא לא פחות מאשף מילים. משהו בסגנון שבה אותי כמעט מהרגע הראשון ולמרות שלא את כל הסיפורים אהבתי באותה מידה, בכולם הכתיבה פשוט וואו. היו קטעים שעשו יותר מלספר סיטואציה וגם נגעו-לא נגעו בתחושות ונושאים כבדים.

אין קשר בין הסיפורים, ככה שאם משום מה חשקה נפשכם לקפוץ ביניהם, אתם לגמרי יכולים. כמעט בכולם יש אלמנט כלשהו של ריאליזם מאגי, אבל המוטיב המרכזי יותר הוא דווקא אימה. אני חושב שזו פעם ראשונה השנה שספר גרם לי אשכרה לפחד. אני לא בדיוק הטיפוס שחובב אימה בספרים או בסרטים אבל הפעם החלטתי לנסות והו, בהחלט פחדתי. לא מדובר במתח או בקצב מהיר - בחלק מהסיפורים, הידיעה שאסון או כל דבר מחריד אחר עומד להתרחש, הייתה מספיקה כדי לגרום לי להצטמרר.

האמת שאם אנחנו כבר מדברים על מוטיב משותף, הייתי אומר שאחד הדברים המשמעותיים ב"התהום" זו העובדה שהוא נכתב בהשראת המלחמה. אמנם אין איזשהו אזכור ישיר ומפורש, אבל ברור מהטקסט על מה ולמה. יש אפילו סיפור מרגש ועדין על שורדי טבח במסיבה (שמן הסתם מתייחס למסיבת הנובה). באופן כללי הייתי אומר שהספר די קשוח. חלק מהסיפורים גם עגומים באופיים, חלקם אפלים יותר.

משהו מעניין במיוחד שמצאתי באוסף תוך כדי קריאה, זו הבחירה ליצור סיפורים עם מסרים. נתחיל בזה שלאף דמות אין שם, כולן עמומות ויכולות להיות כל אחד ואחת מאיתנו - שזה, אגב, הישג מרשים בפני עצמו מבחינת הכתיבה. מעבר לזה, בלא מעט סיפורים אפשר למצוא עיסוק בהתמודדות עם אתגרים נפשיים כמו התמכרות, דיכאון, פוסט טראומה, חרדה ועוד.

לסיכום

ספר שונה מאוד מהסגנון שלי בדרך כלל ובכל זאת אני לא מתחרט שקראתי אותו. מדובר באוסף סיפורים נהדר שמצליח לזקק בצורה יוצאת דופן מהי אימה, יחד עם התעסקות בנושאים מורכבים. למרות האלמנטים הפנטסטיים שבו, לא הייתי קורא לו ספר פנטזיה וקוראים שיבואו בציפייה לסגנון שכזה, כנראה פחות יתחברו. הוא מומלץ לחובבי אימה וסיפורים קצרים שייהנו ממנו מאוד והאמת? הוא קצת פתח לי תיאבון להתנסות בספרות אימה.

טריגרים ותכנים רגישים

מוות ורצח, רמיזה לקניבליזם, אלימות ופציעות (גרפי, כולל תיאורי חלקי גופה), תיאורי מלחמה. כאמור, זה ספר די קשוח.

248 עמודים | נובמבר 2026

תודה שקראתם:)