מנואלה

מנואלה - ניר רובין

הוצאת סול

הסיפור הזה גרם לי לעצור את הקריאה כמה פעמים. עצרתי לנשום ולהכיל את הסיטואציות הלא פשוטות. במיוחד כשאני יודעת שהוא מבוסס על סיפור אמיתי ועל תקופה אפלה בהיסטוריה העולמית. התקופה היא שנות השבעים, שלטון הגנרלים בארגנטינה, שנים בהם נעלמו כ  30,000 איש, מהם כמעט 2000 יהודים. זה לא הספר הראשון שאני קוראת בנושא וזה מדהים ומצמרר כל פעם מחדש. הספר מקוטלג כרומנטי, בעיניי הוא ממש לא כזה.

ערב אחד מנואלה מטיילת עם מרקוס, חבר קרוב, לאורך החוף ויום למחרת הוא נעלם. אחרי שנים של קשר חברי קרוב, פתאום הוא לא מופיע. זה לא מפתיע אף אחד. הם כבר "רגילים" שאנשים פשוט נעלמים ככה סתם אך מנואלה לא מוותרת. היא נחושה לגלות מה קרה לחבר שלה והיכן הוא נמצא והכי חשוב, לנסות להציל אותו.

היא עולה על רכבת שאמורה להוביל אותה למחנה שבו, כך אומרים, מרכזים את כל העצורים. בעקבות סיטואציה לא נעימה היא נאלצת לרדת באמצע הדרך ומגיעה ליישוב קטן, שם היא פוגשת את הקטור, מנהיג של חבורת מורדים במשטר. הוא לוקח אותה לבית של חברתו מרסלה להעביר שם את הלילה. כשהם מבינים מה מטרת המסע שלה הם מחליטים להצטרף אליה ולעזור לה.

וואו, המסע שהם עברו הפך לי את הבטן. קשה לזהות מי אוייב ומי ידיד. קשה לפעול בקור רוח ובשיקול דעת ולא להיות מונעים מהרגש. והאמיתות שהם גילו….האנשים שהם איבדו… ההחלטות שהם קיבלו והאומץ שהם גילו… כל המכלול הזה יחד יצר אצלי חווית קריאה מפעימה ומטלטלת. בין השורות ובין המצבים נוצר גם קשר קרוב ורומנטי בין מנואלה להקטור, אך הוא ממש לא העיקר פה לכן הסצנות האינטימיות שהופיעו בסוף הספר קפצו עליי משום מקום. הרגשתי שהן פשוט לא שייכות ולא תואמות לספר ולדמויות והיה אפשר בלעדיהן.

הסיפור והדמויות המשיכו ללוות אותי עוד כמה ימים אחרי הקריאה. הכתיבה זורמת וחלקה ונכנסת ללב. לא פעם הרגשתי כאילו אני נמצאת עם הדמויות באותו מקום והדופק שלי האיץ. חשתי עצב, חשתי הקלה, כל מיני רגשות התערבבו והעצימו את חווית הקריאה שלי. ממליצה.

קריאה נעימה!