אז מה עושים מוצ"ש? ברשימה שלי, להשכיב ילד עקשן אחד לישון (בוצע ב-22:00), לסגור עם אשתי מי ומה עושים עם הילדים מחר (בריכה היא, ג'ימבורי אני), ולבחור פעילות לשישי הקרוב (שביל התפוזים). אחרי שכל זה נגמר נשארו לי ההכרעות הקשות: לסדר את הבית, לעבוד, לשחק סטארקראפט, או לכתיבה סקירה קצרה על ספר גאוני שקראתי בשבת.

באופן לא מפתיע, הסקירה ניצחה (למרות שסטאקראפט היה קרוב).

יש קטיגוריה מיוחדת של ספרים שאני אוהב להגדיר כיצירות גאונות. קונצפט שהוא כל כך מבריק שבוצע בצורה כזאת חלקה שאתה עומד משתומם בפני הסופר.ת שהגתה וביצעה את הרעיון. Unsongbook מאת סקוט אלכסנדר היא יצירה כזאת, וגם Vita Nostra מאת מרינה וסרגיי דיאצ'נקו. בישראל רואים את זה אצל בערך כל דבר ששמעון אדף כתב, והשבת זכיתי לחוות את זה שוב בנשמות.

*****

"אזהרה חשובה: הכניסה אסורה להיסטוריונים, אנתרופולוגים, תיאולוגים, בלשנים וחייטים"

אז על מה הספר? בגדול אנחנו מתחילים עם מכתב לנשמות שבו המספר מודיע לנו שהוא שקרן ושהוא הולך לספר לנו את סיפור חייו שנפרס על פני 400 שנה וכמה גלגולים. וזה בערך מה שהולך לקרות. המספר עובר לספר לנו על ילדותו בעיירה יהודית בממלכת פולין-ליטא של ראשית המאה השבע-עשרה. העיירה נקראת חורביצה, והדמויות הן גץ בן התשע, אחותו גיטל בת השבע, אביהם טאטע פרץ והאמא, מלכה'לה. ההורים אוהבים לריב כי אמא פולניה ואבא שחושב שלהתגלח בתער כדי להתחפש למלכה אסתר בפורים היא רעיון טוב. הוא גם איש עסקים מאד גרוע. הכל מתנהל על מי מנוחות עד שאחד הילדים עושה מעשה נוראי בפורים ו-....

עצרו הכל! מסתבר שכל מה שכתבתי עד עכשיו היה שקר גמור. לפחות כך מודיעה לנו האמא הרוסיה של גרישה. יש לה עברית מאד שבורה, והיא מודיעה לנו שאנחנו אנשים נוראים, חטטנים ושאין לנו זכות להחשף ככה לחיים הפרטיים שלה ושל גרישה. מי זה גרישה? מסתבר שגרישה הוא המספר של החלק הקודם. הוא בן 39, שמנמן, שתקן שחי אצל אמו שלו. היא זאת שהקריבה את כל חייה בשבילו, וכך הוא גומל לה? ואז היא מפרשנת את כל הסצנה הקודמת כמטאפורה על ילדותו של גרישה.

ואז ממשיכים לונציה של 1720, למרוקו של אמצע המאה התשע-עשרה, קפיצה קטנה מאד למלחמת העולם השניה ואז יפו. סיפור על גלגול נשמות או מטאפורה על חייו של גרישה. תלוי למי אתם בוחרים להאמין. גרישה כבר הודיע לנו שהוא שקרן וגם אמא שלו אומרת לנו שהוא שקרן ושאנחנו בני אדם נוראים, ושהיא זאת שבכלל הקרבן של הסיפור, אבל האם אנחנו צריכים לה?

אז כמו שכתוב בגב הספר: "לאורך נשמות גרישה ואימו מנהלים קרב חסר רחמים על ליבו של הקורא". והייתי חייב להסביר את הקרב הזה כדי שיהיה אפשר לכתוב על הספר. אני לא חושב שהייתי יכול לדלג על זה, ועל כן אזהרת הספוילר.

*****

אז מה הקריטריונים שלי ליצירה גאונית ולמה אני מחשיב את נשמות ליצירה כזו?

גאונות ספרותית היא משהו שמאד קשה להגדרה. מבחינתי זה משהו שאני מזהה כשאני רואה, אבל אני לא יכול לשים עליו הגדרה מדוייקת.

קודם כל הקונצפט של נשמות. יש כאן סיפור גלגול נשמות סטנדרטי עם טוויסט. חטא קדום שמכריח זוג נשמות להמשיך ולהתגלגל בעולם הזה עד שיבצעו תיקון. רק שיש כאן טוויסט. אומרים לנו שזה שקר ומי שאומרת לנו את זה היא לא בדיוק האדם הכי אמין בעצמה. אז מה בעצם קורה כאן?

שנית התקופות, יש כאן תחושה אותנטית של חיי השטעטעל של פולין, יהדות איטליה ואיך זה להיות אישה לעם מושפל בפאס שבמרוקו. האם מדובר בחוויות מדויקות מבחינה היסטורית? אין לי מושג. זה הרגיש ככה, אבל זה גם לא כל כך משנה כי מבחינת הקונצפט, אפילו עם השתרבבו אי אלו דיוקים לסיפור ההיסטורי, אז גם בפרולוג אומרים לנו שמדובר בשקר ושהסיפור לא מדויק, וגם אחר כך מישהי אחרת אומרת שכל הסיפור הוא בעצם מטאפורה - אז הסיפור יכול להיות לא מדויק, והוא עדיין יהיה אותנטי לחלוטין! וזה מבריק!

שלישית, הדמויות. כל כך התחברתי ולא סבלתי את הדמויות. גץ הילד הקדמון הוא אדם נוראי ואובססיבי בגלגוליו המתקדמים, ונסיבות חייו מסבירות את זה באופן מושלם. גיטל אחותו היא קרבן נצחי. ואפשר לבקר כאן קיבועים מגדריים, רק כשהנשמות מתגלגלות לגופים שונים מגדר הוא כבר לא כזה רלוונטי ומסתבר שגם לנשים בעמדות נחיתות יכול להיות המון סוכנות. מעל כולם מתנוססת כמובן דמותה של מרינה, האמא הרוסיה הזקנה של גרישה. זאת שבאמת גרמה לי להרגיש עם העברית השבורה שלה כמו אדם נוראי בגלל שאני קורא את מה שהוא כתב ושכמעט הצליחה לגרום לי לסגור את הספר כי מדובר בחדירה לא ראויה לפרטיות, אבל המשכתי ואני אכן אדם נוראי (לפחות זה מה שהיא אומרת, אבל אולי היא תסלח).

רביעית, הפורמט: החלק הראשון והשני הם סיפור בגוף שלישי, אבל החלק השלישי הוא כבר מחזה בגוף ראשון.

סך הכל מאד נהניתי מהספר הזה. אפשר לקרוא אותו בחלקים כי למרות שאף חלק בסיפור הוא לא לגמרי עצמאי, בהחלט אפשר להניח ולהרים אחרי שמסיימים תקופה ולפני שעוברים לתקופה הבאה.

האם אני אצביע בשביל הספר הזה לפרס גפן? עוד לא יודע. נשאר לי עדיין לקרוא את הוא לבדו מאת שרית ברזלי, אבל אין ספק שהוא מתעלה מעל הספרים האחרים שמתמודדים לפרס, למרות שזה ממש לא הוגן כי הספרים האחרים הם בכלל קטיגוריות ספר אחרות, אבל עדיין.

האם אני הולך לעבוד עכשיו ואחר כך לסדר את הבית? כנראה שכן כי אני אף פעם לא ישן במוצ"ש, אבל הסקירה הזאת הצדיקה את ההפסקה, וזה מה שאני ממליץ לכם לעשות. קחו הפסקה תברחו למקום שקט (יש אי בודד עם מזגן?), תקראו את הספר ותגידו לנו מי צודק גרישה או אמא שלו.