חרשתא

אז למה הגעתי לספר "חרשתא" רק עכשיו?

הרי התפרסמו עליו כבר עשרות סקירות והוא כבר הספיק לקטוף את מיטב הפרסים. למה לחכות כל כך הרבה זמן כדי לקרוא אותו? התשובה פשוטה.

מבחינתי "חרשתא" הוא קרמל מלוח בעולם של וניל, שוקולד, תות, סורבה והטעם הלא ברור ההוא שטוענים בפניכם שהוא בלי סוכר.

אתה לא סתם בוחר בקרמל מלוח. הרי הכי קל לבחור בשוקולד הרגיל או בוניל (ומקסימום לגוון בוניל שמבטיחים לכם שהוא "צרפתי", לא?).

קרמל מלוח זה לרגע של הרפתקה.

רגע של שילוב בין הקרמל המוכר, הטעים והמתקתק עם אלמנט נוסף שמוציא ממנו משהו חדש שפותח ומאיר את העיניים. פנטזיה יהודית.

ועכשיו כשבזבזתי חצי סקירה כדי לעזור לכם ולכן להשמין, הגיע הזמן לדבר קצת על הספר.

אופיר פרל היא לא עוד נערה, היא בת שירות בספריה הלאומית. היא גם שומרת מסורת ושומרת נגיעה שמתייעצת בהודעות sms עם רב כדי לקבל ייעוץ והכוונה.

כל זה לא מונע ממנה לחצות גבול ולגנוב מגילה, אבל זו לא 'סתם' מגילה, אלא חותם שלמה, מה שמעיר ממרבצם את מיטב יצורי השאול ומעורר רוח מלחמה בין עולם השדים לעולם בני האדם.

האם המעשה של אופיר הוא זה שישבור את הסטטוס-קוו בין העולמות? נראה שכן.

אופיר לא בוחרת לחטוא סתם כך. הגרסה הכשרה של דודה מיי (או שבעצם היא יותר על תקן דוד בן? טוב, בלי ספויילרים!) נקראת מרים והיא מאבדת את זכרונה ושפיותה. החותם יוכל לעזור לה, ויש לכך חשיבות רבה. למרים יש תפקיד מהותי באפוקליפסה לכשזו תגיע. רק חבל שהיא לא זוכרת את שמה...

אופיר רוצה לעזור לה, אך האם בכל מחיר?

ומה לגבי האפוקליפסה? כאן נכנס הורמיז, בנו המאותגר של אשמדאי עליו השלום. וכשאשמדאי נפטר ומשאיר אחריו את לילית אשתו ועשרות יורשים צמאי דם, הורמיז מצליח לפלס את דרכו לעבר כס המלוכה דרך הבטחה להיפטר אחת ולתמיד מבני האדם המעיקים. רק שחסר לו משהו.

נחשתם נכון. חותם שלמה.

כל באפי צריכה גם איינג'ל (או ספייק. תלוי באיזו עונה עצרתם. התשובה הנכונה, אגב, היא "באף אחת. ראינו הכל") וכאן נכנס לתמונה דניאל לידר, צייד שדים שהשתחרר מהצבא לפני שנתיים ועדיין מחפש את מקומו בעולם. האמונה בקב"ה ממנו והלאה.

איך הוא מסתדר עם שומרת נגיעה שממתינה לתשובת הרב ומבקשת לשמור ממנה מרחק של ארבע אמות? קראו ותגלו.

מה אהבתי בספר? ואוו, המון.

+ מקוריות, יצירתיות ובניית עולם ברמה מהגבוהות ביותר שפגשתי. נקודת בונוס לכותבת וגם לעורכת.

+ היכולת לבנות גיבורה בלתי נסבלת ומעוררת אמפתיה בעת ובעונה אחת.

+ הזמן שהושקע מאחורי הקלעים במחקר ואיסוף מידע מהפולקלור היהודי כדי לאפשר לנו לדפדף בקלילות בין עשרות דמויות ותיאורי שדים. המילון בסוף הספר שווה בעיני שנות מחקר. שאפו גדול ליהודית.

מה פחות אהבתי?

המונח "לא אהבתי" בעייתי. זה לא שלא אהבתי, כמו שהתקשתי. התקשתי עם הארמית וחיפוש התרגומים בתחתית העמוד. התקשתי עם חלק מהשמות ועם כניסה לעולם חדש ושונה מהמוכר.

התקשתי עם המלח, אבל זה בדיוק היופי בקרמל המלוח שיהודית רקחה עבורנו.

בלי המחויבות, בלי הנכונות ובלי הצלילה פנימה, קשה לראות את השלם. מי שיהיה מוכן לעשות זאת, יהנה מחוויה, מיצירת אומנות ומהיסטוריה.

היום בו תסיימו את הספר יהיה היום בו תבינו שלא חייבים צלב כדי ליהנות מקוטלת ערפדים. יש פנטזיה יהודית ויש אפילו מכשפה שקוטלת שדים.

קוראים לה אופיר, או בעצם "חרשתא".

מומלץ בחום.

ציטוט לפרידה -

דניאל נד בראשו. "לפי דעתי, מה שאת עושה לא כשר במיוחד."

"כשתהיה רב, דעתך תהיה חשובה לי."

שאלתי את יהודית על מקורות ההשראה שלה, ולדבריה, "אני חושבת שכותב חייב להביא איתו ערך מוסף לכתיבה, משהו נוסף מעבר לשליטה בז'אנר. ברגע שנוצרים חיבורים מפתיעים ולא מובנים מאליהם, זה הרגע שאפשר לעשות דברים חדשים. עבורי זו המסורת היהודית ובעיקר מדרשים ופירושים שהם מסורתיים אבל בעצם יש להם השקפת עולם אחרת על מה זה אומר להיות אדם (ועל מה זה לא, לדוגמה - גם שדים יכולים להיות יהודים וישנם דיונים הלכתיים האם הם יכולים להשלים מניין) ואיך העולם עובד ולכן גם איך הפלא פועל."

לסקירות נוספות >> עולם הספרים של רז

.

.

.

Judith Jael Tamar Kagan Orna Landau שתים בית הוצאה לאור