בתחילת השנה הראשונה שלי עשיתי שרות בגן שפתי, ממש בתחילת השנה קלינאית התקשורת יצאה לחופשת לידה ובהיעדר מחליפה, נתנו לי - ילדה בת 18 בלי שום ידע והכשרה להחליף אותה.

היא אמנם נתנה לי הנחיות ספיציפיות מה לעשות עם כל ילד, אבל זה עדיין לא היה אמור להיות התפקיד שלי ובטח ההורים ממש זעמו על זה.

מה גם שעזבתי בסביבות חנוכה כי הרכזת הייתה ממש "מקסימה".

ומה עשו אז עם החוסר בקלינאית?

אני כבר לא יודעת.

אני זוכרת שאחד הילדים ממש התקדם והרגשתי שעשיתי משהו באמת משמעותי.

🎒📜🚏

אופיר בת השירות של הספרייה הלאומית.

בהתחלה התלהבתי ממנה וחשבתי שאני מזדהה איתה כי היא הזכירה לי את עצמי של פעם: אולפניסטית לשעבר, שומרת נגיעה, הולכת עם חצאית ג'ינס ארוכה, חולצת בסיס וחולצה קצרה מעל.

אבל כבר בעמ' הראשון הבנתי שהיא (אם אהיה עדינה) נודניקית!!

כל פיפס שואלת את הרב שלה מה לעשות, ברמה שגובלת בלא לחשוב, שלא לומר הטרדה.

היא גונבת (סליחה, "שואלת" 🙄) מהספריה הלאומית מגילה עתיקה.

המגילה נמצאת באזור שברור לכולם שאסור לקחת, ועדיין היא עובדת על כולם ובעיקר על עצמה שהיא צדיקה, (גם כשהיא מאוד רחוקה משם).

📱כבוד הרב, שלום, האם מותר לשאול ספר קודש ללא ידיעת הבעלים?

📱כן, אם מחזירים אותו מהר וללא פגע.

🎒📜🚏

דניאל, חייל חילוני משוחרר וצייד שדים נשלח לקחת מאופיר את המגילה ולהחזירה למקומה.

אבל בסופו של דבר הוא מצטרף אליה למסע.

🎒📜🚏

במקביל, בעולם השדים אשמדאי מלך השדים (מסתבר שזה תואר ולא השם שלו, כמו "פרעה") מת.

ויש כאוס במהלך השבעה כי מכתירים מלך רק בתום השבעה.

בנו, הורמיז, הכי לא מתאים להבחר למלך: הוא נכה בעל כנף שבורה, אבל זה לא מה שיעצור אותו.

הוא מתכוון לעשות הכל כדי למלוך, וכדי להצליח הוא צריך את המגילה.

🎒📜🚏

עולם השדים זה העולם שלנו, ויש אנשים בודדים שרואים אותם.

הם נקראים בעלי השם.

שפת השדים היא ארמית.

מידי פעם יש משפטים בארמית עם תרגום בתחתית העמ', אני מניחה שמי שיודע ארמית לא יצטרך את התרגום והקריאה תזרום לו יותר.

יש גם קצת קללות בארמית והן לא מתורגמות, אבל אפשר להבין בגדול..

מבחינה טכנית:

הספר מחולק ליום ראשון בשבת, שני בשבת וכן הלאה עד שישי בשבת.

ובעצם העלילה מתרחשת במהלך שבוע - השבעה על אשמדאי.

בסוף הספר יש גם סוג של מילון עם פירושים והסברים על סוגי השדים, כולל קצת רקע עליהם, חלקו מומצא. ועוד כל מיני מושגים פחות מוכרים.

🎒📜🚏

⅔ הראשונים של הספר היו איטיים מאוד ובעצם היו כל המסע של אופיר ודניאל ורק ב-⅓ האחרון הגיע הקטע שחשבתי שיהיה הסוף ורק אז הספר התחיל לרוץ ולהיות מעניין באמת ואז הבנתי כמה הוא איטי בהתחלה.

אין טוויסטים מפתיעים יותר מידיי.

אהבתי ממש שביטויים מוכרים עברו שינוי קטן והפכו מתאימים לשדים:

מועדים לפורענות

ימים וזמנים לאסון

חייבת להוסיף משהו:

דיברתי לפני כמה זמן עם בת דודה שלי והיא המליצה לי על הספר אבל אמרתי לה שקראתי ופחות התחברתי וגם הדמות הראשית עצבנה אותי (היא אמורה להיות מעצבנת) היא הופתעה ממש ואמרה שהיא דמיינה אותי בתור הדמות הראשית והוא כאילו נכתב עליי וזה בול הדיבור שהיה לי כשהייתי בשירות לאומי וגם שהיא זוכרת ששאלתי רב על דברים ממש לא הגיוניים. ואז היה תורי להיות מופתעת ושאלתי אותה כמו מה למשל?

היא לא הסכימה לגלות לי (עד עכשיו אני מחכההה 😒😏 אבל אולי עדיף לי לא לדעת למה היא התכוונה 🙈😅)

בחיי שאני לא זוכרת את עצמי ככה!! 🙈😅😂

אבל בסדר, גדלתי יופי 😉

שורה תחתונה:

אופיר דמות מאוד אמינה, כל בנות השירות קצת חיות בסרט, אבל זה בסדר.. הן ילדות..

ואולי אם הספר היה יוצא אז בתקופת השירות שלי, הייתי ממש עפה עליו, כנראה הספר הזה בא לי בתזמון לא טוב 😕