חרשתא

חרשתא מאת יהודית קגן

הרבה כתבו על חרשתא, כאן ובקבוצות אחרות והיה ברור לי שאקרא, כמו שהיה ברור לי שאם מישהי פרסמה ספר על שדים ורוחות בהפרש של כמה חודשים מ"הכול אודות סופי" היא בהכרח הנמסיס שלי, אבל יהודית אמרה לי, כשאמרתי לה ללא בושה או עכבות שזה מה שאני חושבת, שזו לא הדרך לראות את הדברים, אלא לראות בספרים שלנו בני דודים והציעה לי להתאחד. לא סתם להתאחד – אפילו פיתתה אותי עם קורל, דמות שאולי מזכירה את סופי, אבל המצחיק הוא שמצאתי את עצמי (ואותה) באופיר.

שנתחיל?

בשמלה לבנה משובצת פרחים צהובים, סיכה תואמת עם שזירת פרחים והילה של חג שבועות בחרתי להעביר את חג מתן תורה בקריאה על שדים ורוחות (חרשתא, שלום). הבחירה שלי הבהירה לי עד כמה רחוקה אני משרית של פעם שהקפידה ללמוד תורה לפחות כמה שעות אם לא כל הלילה. גם גיבורת הספר - אופיר פרל, בוגרת אולפנא שומרת נגיעה, בת שרות לאומי שמאמינה בשרות שלה כשליחות ממש, שרוצה בכל מאודה לעבוד על המידות שלה ולהיות הכי בסדר ואז עוד קצת - הזכירה לי את תקופת הדוסיות הרצינית שלי שהתבטאה בענידת שלט קטן ובו כתוב "אל תרבה שיחה עם אישה" על מנת שבנים לא יפנו אלי בדברים או להכריח מדריכים ג'נטלמנים מתנועת הנוער (תורה מציון – צדק, מי שמכיר שיגיד!) שליוו אותי הביתה לומר דברי תורה כדי שזה לא יהיה בזבוז זמן מוחלט. אפילו בלימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב הצלחתי להבהיל חברים עם שמירת נגיעה (לאחד היה אשכרה סיוט שהוא נגע בי בטעות) וללמד אנשים ביאור תניא בזמן העבודה בקולנוע לב ברמת אביב ז"ל. קראתי את אופיר באהבה רבה וחשבתי על כל בנות השרות עם חצאיות ארוכות מדי, תיקים גדולים מדי וחלומות גדולים עוד יותר. חלומות שאין בהם פרסום או הצלחה אלא בניית בית נאמן בישראל. הבנות השקופות שקל לא לראות אותן נעות במרחב הציבורי למרות שהן (כמו השדים) נמצאות בכל מקום ובעיקר בתחנות האוטובוסים המככבות בספר.

בעיני קל לאהוב את אופיר ולא צריך להיות דוס-על או דוס לשעבר. ההפך, הקריאה בחרשתא שמחה אותי בייצוג של דמות שלא מדברים עליה יותר מדי ולומדים להכיר את עולמה הפנימי, את המוטיבציה, היושר, המוסר והשאיפה לתיקון עולם. להנגיש דמות מקסימה שכזו לקהל הרחב חשובה בעיני על מנת לקרב בין המחנות בעם הזה. היא הזכירה לי איך קהל חילוני התאהב נואשות בחרדי כחול עיניים מהסדרה "שטיסל". לצד אופיר יש את דניאל לידר, צאצא של בעלי שם או כפי שאוהב לקרוא לעצמו "צייד שדים" המנסה לשמור על "סדרי עולם". השיח בין אופיר לדניאל הוא השיח כביכול בין הדתיה לחילוני ומאפשר להבין את הרגשות סביב שיח זה – עוד צעד נפלא לקרוב עולמות. יהודית, האם ידעת שעצם כתיבת הספר ופרסומו יכול להוביל לתיקון עולם?

אבל זה לא ספר על דוסית וחילוני. זה ספר על העולם שלנו ועל העולם של השדים ועל האנשים שיכולים לחיות ולראות את שני העולמות הללו. העלילה לא מבזבזת זמן, היא מתחילה מיד במתח, בת שרות צדיקה גונבת את חותם שלמה ואנחנו לא יודעים למה, רק את הדחיפות הזאת להגיע לחיפה. כמו גם ההופעה של דניאל ושל שלל שדים ועוד לפני שאמרתם: "סליחה, מה קורה כאן?" אופיר מבצעת כבר שתי קפיצות דרך על ידי השבעת רוח הצפון (שממש לא נהנית מהעסק). כל המידע החסר מתמלא תוך כדי עלילה ואנחנו מכירים עולם שלם, אמיתי וחי, של שדים מגוונים ומעניינים שהמדריך הקצר למטייל בעמוד 347 עוזר לנו להבין מי הם ומה כוחם. העלילה מתרחשת במקביל למותו של אשמדאי ועלייתו המפתיע של הורמיז, בנו הנכה, לשלטון. אתם מבינים, לא רק המשטרה רודפת אחרי אופיר (שממש לא אוהבת שקוראים לה חרשתא) אלא גם עירית (אשת לוט שמנציב מלח הפכה למאהבת של הורמיז) וגייסות רבות של שדים. בקריאת הספר אי אפשר להתעלם מהדמיון ל"בשורות טובות" של טרי פריצ'ט וניל גיימן, בייחוד בתאור השדים והשיח המשעשע ביניהם, פרטי הלבוש הנבחרים העשויים פסולת והרצון הברור להשתלט על העולם ולהעניש את בני האדם. רק שהפעם מעורבת כאן מעין גאוות יחידה – מדובר בשדים "שלנו" ובציידי השדים "שלנו" ולמעשה בתרבות עשירה מאוד של עולם שלא מרבים לדבר או להציג אותו. והרי לכם הסיבה השניה המעולה והחשובה למה חרשתא הוא ספר חשוב וטוב – הוא מביא לקדמת הבמה תרבות יהודית הנמצאת לרוב בשוליים. החל בסבתא מרים מבית האבות באייר שהייתה "אישה חכמה" וכלה בשושלות מקובלים בצפת המקומעת (אני יודעת שזו לא מילה).   

יהודית אמרה שאוהב את קורל, שזו דמות קטנה מאוד גם בגיל וגם בזמן הופעתה בספר אבל גדולה מכולם ביכולות שלה ושאולי מגיע לה ספר משלה. אין לי ספק בכך, אבל בעיני סבתא מרים היא דמות שהייתי רוצה לראות יותר. אם כי תחושת ההחמצה שלי ושל אופיר היא אולי התחושה הנדרשת והמותאמת ביותר למציאות. דור הסבתות ההולך ונעלם עם כל הידע והחוכמה שלא היה להן למי להעביר פשוט שובר את הלב.

בסופו של דבר זיהיתי את קרבת הדם בין הספרים שלנו: הן בדמיון בין סופי לאופיר: ברצון להיות טובה ואז עוד קצת, בצורך להציל את העולם, באומץ לעמוד בפני רוע ובשאלות הזהות החותכות. כמו גם בייצוג של עולם הנשים החכמות שהיה להן כוח לעזור לקהילה שלהן ואת הבחירות הפוגעניות שעשו בחייהן, כמו גם המחיר ששילמו על כך.  

וזיהיתי גם את עצמי – גם אני הייתי פעם בת שרות שרצתה להציל את העולם ושרדה יפה מאוד בלי להתקלח או להחליף בגדים שבוע 😊 תודה שגרמת לי להרגיש לא לבד בחיי הג'יפה הנ"ל.