אני יכול להסביר: מדריך למבקר בכדור הארץ

הפודקסט הראשון ששמעתי היה של דורון פישלר. הסגנון הייחודי שלו, לצד העברת אלפי עובדות שלא ידעתי שאני רוצה לדעת, גרם לי לשמוע כל פרק שהוא הקליט. היה זה רק הגיוני שאשים את ידיי גם על הספר שהוא יכתוב.

לחובבי הסגנון הפישלרי,

גם הפעם דורון עוסק בפרטים הקטנטנים שיכלו להפוך למונולוג של קומיקאי, אך במקום זאת הם הפכו למושא מחקר. את הערות הסוגריים הלבביות, החליפו הערות בצידי העמודים.

לדוגמה, "ילדים הם בני אדם הנמצאים בשלב מוקדם של התפתחותם. הם נוטים להיות בעלי מסה קטנה יחסית, נמוכים, קולניים, ואוהבים ממתקים ומיינקראפט. בהמשך התפתחותם הם עוברים בהדרגה להגדרת 'מבוגרים' שהם בדרך כלל גבוהים יותר ורוצים לנוח וקפה."

בספרו, פישלר מנסה להסביר ולתאר את עולמנו לחייזר הנוחת ומתעניין, מה שמחייב אותו לעסוק ולהסביר גם את מה שנראה לנו כמובן מאליו. הרי אנחנו כבר התרגלנו לחוסר ההיגיון שעוטף אותנו בכל רגע ורגע.

בין השאלות שזוכות לתשובה -

מדוע אנחנו נמשכים למאכלים סוכריים?

מדוע האותיות במקלדת מסודרות באופן הזה?

כיצד נוצרו השפה והכתב?

איך ומדוע מוסד סדר חברתי?

מה מקור השם ברברים? (פייר, הופתעתי)

מי הוא מבומבו הגדול? (שוב, הופתעתי)

איך מזהים מלך? (רמז: בזכות הכובע)

מה המכנה המשותף בין בננות, אורז וכסף?

הספר מביא איתו מסרים לחיים שאני נאלץ להסכים איתם. חלקם פחות אופטימיים, כמו -

"אם תיתנו לבני אדם ברירה, הם לא יעשו את מה שטוב, מה שהגיוני או מה שנכון, אלא את מה שהם רגילים לעשות" או "הדבר היחיד שבני אדם מסכימים עליו הוא שמה שבני האדם האחרים מאמינים בו הוא לא נכון".

חלקם חיוביים יותר, כמו "בדיוק כמו נמלים, בני אדם הם דיי חסרי תועלת כשהם בודדים, אבל יכולים להגיע להישגים מרשימים כשהם בקבוצות".

את כולם הייתי כותב על ספל אם לא היה סיכון להפרת זכויות יוצרים.

אזהרה חשובה:

אם אתם מצפים לספר עלילתי, תתרחקו מראש. מדובר באוסף הגיגים ותובנות העטופים בסיפורים ועובדות ומנוסחים בצורה הכל כך אופיינית למחבר.

לדוגמה, "כשבן אדם אחד אומר לאחר משהו בסגנון 'את על כך מתוקה', הכוונה בעצם ל"את מעניקה לי הרגשה שמזכירה אכילת מזון עשיר בפחמימות קצרות, שרשרת מזון שגופי יכול לפרק לגלוקוז ובכך לקבל אנרגיה זמינה אשר תאפשר למוחי לעבוד ביעילות שיא'."

לסיכום, אם יובל נח הררי היה סטנדפיסט, הוא היה כותב ספר דומה. מומלץ בחום לאוהבי פישלר, לחובבי עובדות ולכל מי שרוצה לשלוף אנקדוטה מתוחכמת של "הידעת ש..." בפגישת העבודה הבאה שלו. תודו לי אחר כך. או לפישלר, בעצם.