הרוצח האחרון בפתח תקווה

אני לרוב מנסה להימנע מהכתרות, אבל הפעם מתקשה שלא. "הרוצח האחרון בפתח תקווה" הוא אחד מהספרים הכי טובים שקראתי בשנים האחרונות. הוא שנון, מפתיע, מציג קווי עלילה שנרקחו ביד אמן ודמויות שחלקן דוחות, מרגיזות ונתעבות, אבל אי אפשר שלא לרצות לקרוא עוד עליהם (או לרצוח אותם, אבל בלי ספויילרים!)

הספר מלהטט בין ז'אנרים בהנאה -

הוא ספר מתח? פסיכולוגי? פרוזה?

כתב ביקורת על הברנז'ה הספרותית בישראל?

כל התשובות נכונות.

לא אכחיש שזה שאני בעצמי חוטא בכתיבה ופרסמתי מספר ספרים, גרם לי להתמוגג מהתיאור המדויק להחריד של הברנז'ה הספרותית בישראל ואלה המנסים לחדור לתוכה בכל מחיר -

החל מהסופרות והסופרים המכריזים זה על זה כחסרי כישרון, השנאה כלפי העורכים הבכירים שלא מאפשרים לכל אחד להיכנס למועדון האקסקלוסיבי, מחברי רבי המכר שרוצים להיות 'איכותיים' והאיכותיים שהיו שמחים למכור יותר מעשרה עותקים (כי עם ביקורת במגזין יוקרתי לא משלמים את שכר הדירה). הספר גם נוגע בהתנהלות חברות ההפקה והיחסים בין סופרים ומתרגמים. נפלא!

דוגמה מייצגת להנאתכם.ן -

"אופיר המשיך לשוחח על עצמו ועל כשרונו הייחודי, ופלג סבל בשקט עד שלבסוף הגיעה העוגה ולבו התרכך. הם דברו סרה במתרגמים אחרים, ומצב רוחו השתפר מעט."

אז במה עוסק הספר?

המתרגם פלג דדון הוא כותב בינוני המסרב להשתפר ובוחר במקום זאת לשנוא ולקנא. בכולם. בסופרים וסופרות מצליחים, במתרגמים אהובים, באחיו שהוא עורך דין מצליח ובבנות הזוג שלו.

הוא ממעט באינטראקציה לא הכרחית עם השכנים שלו, אך משלב אותם כדמויות בכתב היד שלו - כתב יד שלא מתקבל לאף הוצאה בין היתר בגלל הדמות הראשית המחרידה שלו. דמות המבוססת עליו. ניכר כי פלג שונא את כולם, אך יותר מכל - את עצמו. בקיצור, דמות גיבור מורכבת ולא אהידה.

Give me more please :)

כשפלג מגיע בדרכים עקלקלות אל כתב יד גרמני המתאר את חייה של ניצולת שואה קשישה, הוא מחליט 'לאמץ' את כתב היד. מבחינתו, אם תרגם אותו, הוא כבר הכניס לתוכו חלק ממנו, אז מדוע לא לנכס אותו לעצמו?

כשכתב היד הופך להצלחה, חייו של פלג משתנים מקצה לקצה, אבל לאו דווקא לטובה.

אל חייו של פלג מתגלגלת נויה, מי שהחלה את הקריירה הספרותית שלה כילדת פלא בת עשרים וחמש, מחברת רבי מכר בסוגת המתח האהובה על הקהל אך פחות מוערכת על ידי הברנז'ה והמבקרים.

עשר שנים אחרי, נויה מעבירה את זמנה בתשוקה לזוגיות, משפחה, ובפרסום יצירה שהיא לא רק הצלחה מסחרית, אלא איכותית ומוערכת.

היא פוגשת את פלג הניזון מחולשות אלה מתוקף היותו המפלצת שהוא.

לאורך הספר שזורה תעלומת רצח ההולכת וצוברת תאוצה. נויה מעבירה בבניין מגוריו של פלג סדנת כתיבה לספרי מתח לפנסיונרים. לצערה של נויה, חברי הקבוצה הולכים ומתמעטים לאורך הסדנה.

כי מישהו או מישהי רוצחים אותם!

אבל מי?

הספר מכיל לא מעט טוויסטים.

לפחות ארבע פעמים חשבתי שהנה, גילינו הכל והוא נגמר, ואז לימור שלפה טוויסט שהפך את התמונה.

עד הטוויסט הבא.

כשכותב נהנה מהכתיבה, מרגישים את זה.

אין ספק שלימור (המחברת) ונועה (העורכת) נהנו מהתהליך. רוצו לקרוא. מומלץ בחום.

שאלתי את לימור על ההשראה לספרה, ולדבריה "ההשראה לספר מגיעה מחוויית ההכרות שלי עם תעשיית הספרות. עניין אותי לקחת עולם שאני מכירה היטב, עולם הספרות ופס היצור של ספר, ולהביא אותו לנקודות קיצון בשביל לחשוף מה שמגוחך בו. להניח בעולם הזה דמות שאפתנית ודחויה כמו פלג ולראות מה יקרה."