הלב של לב

בשבוע הספר קפצתי להגיד שלום לדוכן של אגם, ומצאתי את עצמי מעלעלת בספרי ילדים שונים שלא הכרתי. אחד מהם הוא הלב של לב – ספר צבעוני ומרהיב שהייתי בטוחה שהוא מתורגם עד שהסתכלתי על שם הסופרת.

על מה הספר?

יש לו חדק ארוך

ואוזניים גדולות

וזנב מתגלגל

והמון שאלות.

לב הוא פיל קטן וחמוד שלא כל כך אוהב איך שהוא נראה. “למה כל כך גדול? ואפור? וכבד? ולמה יש לי אוזני לב?” הוא שואל את אמא, אבל התשובות שלה לא מספקות אותו.

לב אוהב לשחק עם חבריו, אבל הוא גם משווה את עצמו אליהם. הוא מעדיף את הצבע הצהוב של האפרוחים, את טביעות הרגל החמודות שלהם, ואת הגודל הקטן שלהם. האפרוחים לחלוטין שונים והפוכים ממנו – הפיל הגדול, האפור והכבד.

יום אחד מתחיל לרדת גשם באמצע שהם שיחקו בחוץ, ופתאום לב מגלה שדווקא הנתונים החיצוניים שלו יכולים לעזור לו לסייע לאפרוחים הקטנים: הוא מחבק ומכסה אותם עם אוזניו הגדולות, עוזר להם להתנקות ואפילו מייבש אותם עם אוויר מהחדק שלו.

הסיוע לאפרוחים הקטנים ממלא את לב בשמחה רבה. סופסוף הוא גם לאהוב את עצמו ולהכיר גם ביתרונות הפיזיים שלו.

מה חשבתי עליו?

הלב של לב הוא ספר מתוק ממש שיש לו שני מסרים מרכזיים: השמחה והסיפוק שבעזרה לזולת, וגם על הדימוי העצמי שלנו.

לב עוזר לאפרוחים גם בזמן הגשם וגם אחריו. הוא שם לב למצוקה שלהם וחושב איך הוא יוכל לסייע מהצד שלו, תוך הגדלת ראש, נקיטת יוזמה ויציאה מהקופסה. הוא מגלה שהעזרה לאפרוחים עזרה לא רק להם אלא גם לו עצמו, והנתינה היא דבר מספק ומשמח. זהו מסר חשוב שמעודד ילדים לעזור לזולת.

בנוסף, הסיטואציה גרמה לו לבחון מחדש את אותם נתונים פיזיים שהוא נהג לדחות, ולהסתכל עליהם בצורה שונה. פתאום האוזניים הגדולות בצורת לב הפכו ליתרון כשהן היו מספיק גדולות וגמישות לכסות את האפרוחים. והרגליים הגדולות שלו יצרו טביעות רגל גדולות שבתוכן האפרוחים יכלו להתנקות. גם זה מסר חשוב לילדים שלפעמים לא אוהבים את המראה שלהם וחושבים שהם נמוכים או גבוהים מדי, בהירים או כהים מדי, שמנים או רזים מדי. לא תמיד קל לראות את היתרון שבכל דבר, אבל ספר כזה יכול להיות עוד שלב בדרך לחיזוק הדימוי העצמי, הקבלה והאהבה העצמית.

הספר ישראלי, וכאן יש לו דווקא יתרון גדול: השפה ברובה פשוטה ובגובה העיניים של הקוראים הצעירים, בלי התחכמויות שנובעות מאילוצי תרגום. למרות החרוזים בספר, השפה שומרת על פשטות ולא מעוותת את המילים כדי לשמור על החרוז. זה משהו ששמתי לב שחוזר על עצמו לטובה בספרי הילדים הישראליים של הוצאת אגם, כך שאני מניחה שמגיע כאן גם קרדיט גדול לעורכת האחראית ראובת נצן, ולעורכים אורי פרץ-שרון ועידית נבו.

את הספר איירת קטיה שירייבה. האיורים של הספר מעלפים וברמה ממש ממש גבוהה. אני חושבת שזה מה שהטעה אותי לחשוב שהספר מתורגם. לא שאין מאיירים מדהימים בארץ, אבל כל הסגנון הרגיש ממש ייבוא של חו”ל. פשוט נעים להסתכל על האיורים והצבעוניות שלהם וגם על הפנים החמודות של החיות בספר. אני אהבתי מאד.

הוצאת אגם | 36 עמ’ | לגיל 3-5 | איורים: קטיה שירייבה | עורכת אחראית: ראובת נצן | עריכה: אורי פרץ-שרון ועידית נבו | 2024