חברים מזויפים

עם תחילת הספר "חיים מזויפים", תום טיראן צועד עם אמו, שרית, מאחורי הקלעים של הקניון לקראת מפגש עם מעריצות עמוד היוטיוב שלה, שמתעד את חיי משפחתם. את הדרך המסואבת לבמה הוא מתאר ככזו השונה באופן קיצוני מהדרך הראשית: "רוב האנשים לא יודעים איך נראים אחורי הקלעים של הקניון. הם לא רואים את דלתות פחי האשפה שמובילות למסדרונות מסוידים בקושי, את המחסנים עם הטורים האינסופיים של הסחורה, שלא נראית מפתה כשהיא מונחת ככה בערמות על דפי מתכת ובתאורה אפלולית. כמעט לכל דבר נוצץ יש את הדלת האחורית הזו."

המשפט האחרון מציין במדויק את התמה המרכזית של הספר: הפער בין המציאות לבין המופע הציבורי, בין החיים עצמם לבין התדמית שמוצגת ברשתות החברתיות. כבר מהדקות הראשונות ברור שהספר מבקש לחשוף את היוקרתיות המבוימת של עולם הפרסום והסלבריטאות, ולחקור את הדרך שבה משפחות ובני נוער בוחרים להכניס את המצלמה אל חייהם הפרטיים, כדי ליצור את האשליה של חיי מופת.

הספר מנסה להמחיש את הפער הזה דרך דיון עצמי של תום, נער שנולד אל תוך עולם הפרסום ללא יכולת בחירה ממשית. גם כשהוא מסרב להופיע בסרטונים של אמו, הוא לבסוף מוותר כדי לא לאכזב אותה. את הפערים בחייהם הוא מתאר כך: "כבר למדתי מזמן שיש פער בין מה שאנשים רואים לבין מה שקורה מאחורי הקלעים [...] מאחורי הקלעים אנחנו סתם משפחה רגילה. גם הבית שלי יכול להיות מבולגן לגמרי, אבל אמא שלי מסדרת את המצלמה ככה שלא יראו את זה."

הוא מוסיף כי לעיתים אמו מציגה את הבלאגן כדי להראות "אותנטיות" — מושג שנדמה ככי הפך למילת קסם בקרב סלבריטאים, המעוניינים להציג מעט מהחיים האמיתיים שלהם כדי למשוך קהל נוסף — אך, בסוף, היא רוב הזמן "מצלמת ומשאירה את מה שנקי ומושלם".

בהמשך הספר, ​​לצד קולו של תום, מצטרף גם קולה של הודיה, נערה בת גילו הלומדת באותה השכבה ומעריצה את אמו מגיל קטן. עם השנים היא מתחילה לשים לב יותר אל תום ולפתח כלפיו רגשות הערצה ומשיכה, ומגדירה עצצמה כמי ש"יודעת מה הוא מרגיש מבפנים". בהמשך, היא אף מחליפה מוסד לימודים כדי להיות קרובה אליו יותר. אך שככל שהם מכירים אט אט, היא מגלה שהדמות שלו שונה מכפי שהצטיירה לה בעבר.

לאורך הקריאה, תהיתי האם ייעודו העיקרי הוא דווקא להוות מעין מדריך־סמוי לבני נוער על הפער בין המציאות לרשתות החברתיות. זה ניכר באידיאליזציה שביצעה הודיה כלפי תום, שהתפרקה ככל שהכירה אותו לעומק; בפער בין החיים האמיתיים של משפחת טיראן לבין מה שמופיע בסרטונים; ובמתחולל בנפשה של הודיה, שמקשרת את מצב רוחה למצב רוחו של תום.

בהנחה והתשובה חיובית, השאלה המרכזית בספרים מסוג זה היא האם הם יכולים באמת להטמיע את ההבנה במקום שבו שיחות על השפעת הרשתות החברתיות על הנפש לא מצליחות? הרי בני נוער רבים מבינים שכל מה שהם רואים באינסטגרם רחוק מלגלם מציאות יומית. אפילו באינסטגרם עצמו מגיח מדי פעם עוקב שמספר בגילוי לב על ההתמודדויות האמיתיות בחייו, שאינן באות לידי ביטוי בפיד האוטופי שיצר.

מידת ההצלחה של הספר מוגבלת. הוא אומנם כולל מגוון רחב של התמודדויות ותחושות שרבים מקוראי היעד יוכלו להזדהות איתן בקלות. הוא קצר וקל לקריאה, בעל עלילה קצבית וסוחפת, ונוגע בנושאים רלוונטיים לדור הצעיר — מה שהופך אותו לנגיש גם עבור מי שאינם תולעי ספרים.

אך במבחן התוצאה ספק אם אם ביכולתו להטמיע את ההבנה שהפיד הוא בעיקר אשליה, דרך יעילה להסתיר צרות ולהציג רק הצלחות. בסופו של דבר, כשאנחנו גוללים באינסטגרם או בטיקטוק, אנחנו עסוקים רק במה שמופיע מולנו — וכל מה שאנחנו מבינים ויודעים מתפוגג מול מראת "החיים הטובים" של אחרים.

***

חברים מזויפים / מיכל פיטובסקי. הוצאת "טל מאי", 224 עמודים.