אני יודעת, הייתי אמורה לקרוא השבת את "תרפיית קבלה ומחוייבות" ללימודים (ובאמת קראתי קצת!) אבל לא יכולתי להתאפק לאחר שקניתי לילדים "חברים מזויפים" של מיכל פיטובסקי עם חתימה בשבוע הספר!

תקציר עלילה: הספר מסופר משתי נקודות מבט, האחת של תום, מתבגר ובנה של אושיית רשת "שרית טיראן" המצולם מאז ילדותו לערוץ שלה, והודיה, מתבגרת באותו גיל, המעריצה את אימו של תום ומאוהבת בו (או חושבת שהיא מאוהבת בו). ביחד אנחנו קוראים סיפור חכם מאוד על עולם הרשתות החברתיות משני צדדיו – היוצרים והצופים וכיצד זו משפיעה על תפיסת המציאות והיחסים שלהם עם הסובבים אותם.

דבר חשוב ראשון שצריך לדעת על שרית ותום: תום אוהב את אמא שלו וגם היא אוהבת אותו מאוד. אני חושבת שזה נפלא למרות הביקורת המתבקשת על השימוש של האם בילדיה. הספר מתאר מערכת יחסים מציאותית וכנה המבוססת על אהבה והקשרות טובים בין אם לבנה. לאורך הספר אנחנו לומדים להכיר את סיפור עבר של שרית ויכולים להבין את הבחירה שלה בחיי הזוהר כמו גם לראות את "הזליגות" שלה מהמחוייבות למשפחה למחוייבות לערוץ (בואו, כולנו כהורים זלגנו יפה מאוד אבל קל לשפוט את אלו שמרוויחים יותר), למרות שבסופו של דבר ברור לנו ולתום שהיא אימא לביאה שאפשר לספר לה דברים ושהיא (למרות "הזליגות") תדע לעשות את הדבר הנכון. תום עצמו שגדל וככל הנראה גם נהנה להיות באור הזרקורים מתחיל לתהות מי הוא באמת כשלא מביימים אותו אבל הצורך שלו לרצות ולשמח את אימו, דווקא בגלל סיפור העבר שלה, דווקא בגלל האהבה שלו אליה והרצון שיהיה לה טוב, משאיר אותו בזירה המצולמת לאורך זמן. במערכת היחסים שלהם בספר, היא הילדה והוא הבוגר והוא גם אומר עליה שהיא "אינפנטילית" מה שמרגיז את אביו, אבל הוא יודע שאימו הייתה מסכימה.

הודיה היא נערה מתבגרת מהסוג השקוף. הוריה מתוארים כקשיי יום וביתה הוא סוג של מרתף המוצף עם הגשמים. היא יכולה להיות קשוחה עם אחרים ויש לה חברת אמת אחת, טלי, שהן מספרות הכול אחת לשניה. גם לה יש מערכת יחסים טובה עם הוריה. היא ילדה טובה, אפילו מעולה יש לומר, בהתחשב בעזרה בבית, עם האחים, עבודה בג'ימבורי וכו'. המשפחה שלה מכירה וסלחנית כלפי האובססיה שלה עם הערוץ של שרית טיראן. הם לא יודעים שהיא שכנעה אותם לרשום אותה לבית ספר מרחק של שעה נסיעה מהבית רק בגלל שתום, הבן של שרית טיראן לומד שם, והם לא יודעים שהיא קצת, איך לומר את זה יפה, סטוקרית.

סיפורם של כל אחת מהדמויות יפה ונוגע ללב. שניהם לא הולכים לאיבוד, הם כבר "נמצאים באיבוד" תקופה ומחפשים את הדרך לעצמם. זה קשה כשלא יודעים להבדיל בין מציאות לזיוף. אמנם תום באמת עוסק בשאלה עד כמה החברים שלו הם חברי אמת או מזויפים (תום, אם לא הבנת עד כה, יש מציאות טובות יותר) והאמון שלו באנשים אחרים לוקה בחסר ובצדק, אבל הספר עצמו לדעתי פחות עוסק בחברים מזויפים אלא במציאות מזויפת. למעשה, חברים יקרים, הספר "חברים מזויפים" הוא ספר פנטזיה ראליסטית אם יורשה לי להמציא סוגה. בניגוד לראליזם מאגי – כמו ב"הכול אודות סופי" למשל, (מי אהיה אם לא אדחוף את סופי בכל מקום), בה המציאות טבעית עם אלמנטים קסומים, פנטזיה ראליסטית או מה שאני מנסה להגדיר פה, זו מציאות שאינה מציאות. מציאות שהיא מעוותת. זה נשמע כמו רומן דיסאוטופי, אבל לא, זה רומן מציאותי ביותר על כאן ועכשיו. זו סוגה שמאתגרת את צורת החשיבה שלנו על ידי החשיפה לאופן שבו המדיה החברתית מעצבת את התשוקות והצרכים שלא ידענו שיש לנו.

שרית טיראן מייצגת את הצורך האנאלי שלנו בסדר וניקיון וזוהר עם קריצה קטנה לאנושיות על מנת שנוכל לסבול את הפנטזיה ולאמץ אותה כמשהו שיש לשאוף אליו. הודיה רוצה את הסדר הזה, היא רוכשת מדיח ומנסה לחנך את בני ביתה להיות קצת יותר כמו משפחת טיראן וחושבת שהיא רואה את תום, חושבת שהיא רואה את המצוקות שלו, אבל גם זו פנטזיה שלה – פנטזית הצלה, פנטזית אהבה וכו'. עכשיו מי טוב יותר בלחלום מאשר מתבגרים שקופים? רק שהפער בין החלום למציאות קיים ופוגע. הודיה חולמת כדי לא להישאר עם המציאות בה היא פוגשת את עצמה ומה היא חושבת על עצמה ומי היא בכלל.

תום מביא נקודת מבט לא פחות מזיקה. מתחילת הספר הוא מפריד באופן מוחלט בין החיים מול המצלמה והקהל לבין "מאחורי הקלעים". הזוהר והאור והעושר והשיש והניקיון מול המסדרונות האפורים, המוזנחים והמשעממים. יש לו ביקורת על אמא שלו ועל החיים שלהם, אבל הוא לא מעז לפרוש בגלל אותה חלוקה לטוב ורע מוחלטים (שאין מה לומר, גם מותאמת מאוד לגיל ההתבגרות) למרות שהפנטזיה הכי נוגעת ללב שאליה הוא שואף זה "להיות סתם" לשהות בהווה ללא תכלית ומבלי שיצלמו אותך. כשגם מאחורי הקלעים שלו מתחיל להיות מצולם וחשוף אותה דיכוטמיה מתערערת והוא חייב לעשות מעשה כדי לא לאבד את עצמו.

אם תרשו לי לצטט מספר הלימוד שלי (רק כדי להוכיח לעצמי ולכם שקראתי גם אותו השבת) "כל בני האדם סובלים – אך יש כאלה שסובלים יותר. למעשה, זה נורמלי להיות אבנורמלי". בפרק הראשון בתרפיית קבלה ומחויבות הם מנתחים את סיפור בראשית – האכילה מעץ הדעת והלמידה על ההבדל בין טוב לרע מביאה איתה מחיר שבו אנחנו יכולים לשפוט את עצמינו ולמצוא עצמינו לוקים בחסר, לדמיין אידיאלים ולהתאכזב מהווה, לייסר את עצמינו ביצירת תרחישים שאנחנו מדמיינים אך איננו יכולים להשיגם וכמובן, הפחד מהמוות שלנו ושל אהובינו.

הרשתות החברתיות כמו המדיה הטליזיונית לפניהן ושאר מסיחי דעת שהמצאנו לאורך השנים עוזרים לנו מול הפחד מהמוות, הפחד מהסבל. גם תום וגם הודיה, כאשר הם מופשטים מתפקידם כיוצר או צופה נותרים בחלל מול הסבל האנושי (והנורמלי) של כל אחד מהם. לרגע המציאות אינה מעוותת ואינה מזויפת אבל היא מלאת כאב. האם הם יוכלו להכיל זאת?

מיכל פיטובסקי מביאה אל עולם ספרות הנוער הישראלית סיפור יפה, חשוב, עשוי היטב ומעורר מחשבה על שני בני נוער כמעט רגילים לגמרי ועל העולם המזויף בו אנחנו חיים. הוצאת טל-מאי בסדרת פרא עושה שוב את מה שהיא יודעת לעשות ומביאה ספרות אמיתית ואיכותית לנוער. בראיון של "מה קוראות האיילות" של מיה מיטב וגור אילני עם המו"ל מאירה פירון, מתארת המו"ל את הרצון הן לתרגם והן לפרסם ספרות נוער מקורית לא מתנצלת ואמיצה שקיימת בחו"ל. בקריאה של "חברים מזויפים" חשבתי על ספריה של אלילת הנוער אליס אוזמן "מישהו מקשיב לי" ו"סוליטר" העוסקים בנושאים דומים. עכשיו יש לנו גם "משלנו".

אהבתי מאוד. איזה כיף שיש לנו את מיכל.