נכון שלא יפה להביא מתנות משומשות, אבל נאמר שקניתי מארז של ראשית קריאה עבור ילדים של שכנים שהיו לי בחו"ל והחלטתי לקרוא אחד מהם שקרץ לי מאז שיצא לאור ואז החזרתי יפה יפה לחבילה ושלחתי ארה"בה? זה לא נורא? נכון זה לא נורא?

מי שקורא אותי פה לפעמים או מכיר את הספרים שלי: "ספרי תמה תמימה" או "הכול אודות סופי" יודע שיש לי חולשה רצינית לכל נושא הקשר של סבים ונכדים. אולי כי הסבים שלי ז"ל גידלו אותי ולכן יצאתי במסע להנציח אותם. אין מה לעשות, קשה להיפרד גם אחרי הרבה שנים.

הספר "סבא של פעם" מספר בדיוק על הקשר הזה בין סבא עתיק לחלוטין, עם בדיחות סבא ולבוש סבא וסיפורי סבא שנראים מוזרים ושונים עבור נכדיו רון ודון והם מחליטים לתרום אותו למוזיאון (לתרום אותו למוזיאון! זה המשפט שקנה אותי ברגע שהספר יצא לאור – גאוני!). לסבא לא כל כך רע במוזיאון, הוא למעשה די מתאים ועושה שם חיל והופך אהוב על כ ו ל ם. כשרון ודון רואים כי סבא הוא כבר לא רק שלהם (ואולי מבינים שהפסידו פה משהו, כי לפעמים רק כשמתרחקים מבינים) הם יוצאים במשימה חשאית ועבריינית לחלוטין (!) להחזיר את סבא ומעריכים אותו יותר.

מדובר בספר מתוק של ראשית קריאה עם ציורים שובבים ובו אמירה על האוצרות הבלומים שיכולים להיות ביצור המוזר והחוצני ששמו סבא ועל ערך הקשר בין סבים לנכדים. הספר עושה אף יותר בכך שגם כשסבא חוזר הביתה, הוא עדיין הולך למוזיאון כל שני וחמישי להמשיך לחלוק את הידע שלו עם העולם ובכך מוציא את הדמות המזדקנת ומבודדת ונשכחת בחזרה אל הספירה הציבורית.

קריאה מהנה!