מסכת תהום

מסכת תהום מאת איל חיות-מן

בחווית הקריאה שלי מצאתי דבר מה מנחם וגדול מאיתנו שמתגלה תוך כדי קריאה ברומן האפל המביא את סיפורו של אלישע בן אבויה. לא ראיתיו בהתחלה אלא רק את החורבן, הכיעור האנושי והפוליטיקה של תלמידי חכמים, אבל ככל שאלישע העמיק ואני איתו הדבר התבהר ועוד אפרט בהמשך, רק אומר שלקרוא את מסכת תהום, ביום כיפור, שנה אל תוך המלחמה האיומה והמערערת ותוך כדי פילוג מתמשך בעם ועם נפש מסוכסכת עם אלוהי, הופתעתי שהתחזקה אמונתי (ושגבר בי החשק ללמוד מסכת אבות).

היצירה של חיות-מן ממשיכה בדעתי את יצירת המופת "אגדת חורבן" של גידי דר המתארת את מלחמת האזרחים ביהודה ואת חורבן בית המקדש השני. אני ממליצה לצפות בסרט לפני קריאת הספר ובכלל, בזמנים שכאלו יש ללמוד מטעויות העבר. ההכרות עם הסרט הנפלא כבר עזרה לי לדמיין בעיני רוחי את יהודה שלאחר החורבן, למרות שגם בלעדיו, חיות-מן מצליח בצורה מפורטת ומרשימה לתאר את חווית החיים ביהודה מבחינה היסטוריה החל מפרטי התזונה, הלבוש, המגילות וכלי הכתיבה כמו גם את האוכלוסיות השונות בין הכפר והעיר, אנשים מן הישוב ותלמידי חכמים. סיפורו של אלישע בן אבויה הגדל בשלווה אם כי בבדידות בגליל ומגיע ללוד, מביא לפנינו עושר של מידע, הן על המצב הפוליטי והכלכלי בארץ, על הטראומה היהודית בכלל והן על עולמם של תלמידי החכמים בישיבות.

החלק הראשון בספר נע בין ההווה של אלישע בישיבתו של רבי אליעזר בן הורקונוס בלוד לבין עברו בגליל, הקשר של עם האביו החושף בפניו את הייעוד שלו ואהבתו לרות, אותה נשא לאישה מיד לאחר הבר מצווה שלו.

חשיבותו של חלק זה בעיני הוא הצלילה אל תוך חיי הישיבה ברמת תחושה שאנו זבוב על הקיר (אבל בלי ריח הזיעה הגברית, תודה לאל) והכרות עם דמויות כמו רבי אליעזר ורבי טרפון המואנשים בצורה כל כך מעניינת. מכוערת הייתה התחרות בין התלמידים ואלישע השאפתן לא נקי ממנה. ישמעאל המיועד להיות כהן גדול, בנו המאומץ של רבי יהושוע הופך לאויבו ואלישע מבודד ומוחרם ונאלץ להתמודד עם קשיים לא פשוטים שיכולים לדבר אל ליבם של נערים מתבגרים רבים והמבוגרים שהם הפכו להיות, עם זאת איני מאמינה כי זהו ספר המיועד לנוער, אלא אם הוא תלמיד ישיבה... הפולמוסים, ההלכות והשיח בישיבה דורש סבלנות. בנושא שינון ההלכות אשר גם אלישע פחות התחבר אליו וגם אני, אני מוכרחה לומר שנעשה מהלך יפה מאוד בספר שגורם ללימוד המדוקדק של הלכות העולם הזה להפוך ליפות וחשובות והכרחיות על מנת להמשיך להתקיים. היה קל בעיני לזלזל בשינון ולייחל להקדמת ייסוד החסידות, אבל אני מודה ומתוודה כי עד סוף הספר הבנתי חצי דבר על המשמעות העמוקה והאחריות הרבנית והאנושית בשינון זה.

החלק השני כבר אינו הולך הלוך וחזור בין עבר להווה אלא נשאר בהווה של אלישע המממש את נישואיו לרות יחד עם ההבנה כי החזיונות בהן הוא חושק גוברים על אהבתו אותה. כשהוא מבין את תוכניתו של רבי אליעזר בעבורו וכיצד זה מתאחד עם הייעוד שלו, הוא גם בוחר לוותר עליה ומקדיש את כל זמנו להפוך נעלה הן בהלכה והן במעשה בראשית. הוא מתלווה למפגשים עם הסנהדרין שם פוגש שוב דמויות מוכרות שהאהוב עלי, האנושי והמקסים ביותר הוא רבי יהושוע. כמה חבל שאלישע הכעיסו בסוף. שאפתנו של אלישע והצלחותיו מלבות את היריבות שלו עם ישמעאל עד לסוף מפתיע ונורא שבו נחשפת התכנית של הרבנים והבנה של הצורך להגן על העם בצורות משונות אלו.

בילדותי קראתי הרבה סיפורי חכמים על תלמידי חכמים שיכולים לעשות ניסים והוקסמתי מהם. מסכת תהום מספר על היכולות הזאת, האפשרות הזאת ל"מעשה בראשית", עליה להיכלים (עולמות) אחרים וכיצד אלו נעשים לטובת העם. המניפולציות השונות שהיו מכוערות בעיני מקבלות משמעות אחרת כאשר אנחנו מבינים את נפשם של הרבנים שחזו ושרדו את החורבן ואשר מנסים להמשיך ולהציל את יהודה. אנשים שכל יעודם, פועלם, מהותם הוא שירות אלוהים ובכך שירותו של העם. כמה גדולים הם היו, כמה זה חסר לנו עכשיו.

השיח והמאבק בין טומאה לטהרה העמיק עד ששכנע גם אותי בחשיבותו. קל בימינו אנו להתייחס לדברים כאלו לפעמים כלאחר יד אבל חיות-מן מסביר את החשיבות הזאת עבור הרבנים ותוך כדי מצייר לנו תמונה עגומה וטרגית של ארץ מלאה במוות וחשש מפני טומאת מת. התאור של אלישע כאדם שנולד ברגע החורבן ואשר תהום שרויה בתוכו והיא זו שמאפשרת בין היתר את יכולתיו הגם שלומד לשלוט בה חביב עלי ומזכיר לי את סופי שלי (מ"הכול אודות סופי") שגם היא בוערת באש אפלה רק שנשים שבוערות כמו אלישע בבוודאי יחשבו מכשפות בעוד שגברים הם עושים ניסים. אומר שאנו חשים חמלה כלפי הדמויות הנשיות הנכתבות בצורה עגולה ומענינת בעולם של גברים, גם אם הן עצמן לא קיבלו את המבט הראוי להן אז. דבר אחר שעלה בדעתי כשאלישע נאבק בטומאה היא כמה דומה היא למעשה ליצר הרע והאם הן אינן אותו הדבר? ואם כן, הרי שאנחנו טמאים ובעברינו היו אנשים עם קדושה כה גדולה שהצליחו להפריד את היצר הרע כטומאה? אבל למרות ש"התהום" דומה מאוד ליצר הרע, הרי שגם בטהרתם נחשפו אותם תלמידים לשאפתנות, וכחנות, שנאה, יריבות קשה וכו'.

הרבה אפשר עוד לומר ואחרים כבר אמרו על הספר הזה. אהבתי את סופו מאוד, את דברי הדרשות של ליל הסדר והאור הגדול בקע מהן ולמרות כיעורה של יריבות הבנתי את היכולת של תורה להביא אור לעולם. אני מחכה בקוצר רוח לספר הבא ולמפגש עם רבי עקיבא.

אסיים במה שהתחלתי. תאור הכיעור, היריבות, מלחמת האחים ותוצאותיה אפשרו לי נקודת מבט חיצונית ורחוקה שמפרידה אותי מהארועים ההיסטורים שמתרחשים בימים אלו במדינה שלנו, כואבים ושורטים ככל שיהיו ומיקמה אותם על ציר הזמן. כשיוצאים מין הגוף אפשר לראות גלגל סובב בעולם ואיתו גם עתיד. בשביל מישהי שלא הצליחה לדמיין עתיד, הספר הזה עזר לי להבין כי הוא אפשרי. דבר אחר, הוא הגדיל את כבודה של התורה והמשמעות שלה והצליח לחבר את נפשי המסוכסכת בחזרה לחלק היפה של הדת. עכשיו נראה מה קורה כשאלישע מתפקר...

תודה איל!