התקופה, לאחר חורבן הבית השני. הסנהדרין וגדולי החכמים, הם השופטים והמראים את הדרך לעם ישראל השבור. אלישע בן אבויה שרצה גורלו ונולד בדיוק בזמן הזה, ואמו מתה בלידתו, הוא הגיבור של הסיפור. הוא מגולל את קורותיו, שנות ילדותו בגליל ושנות לימודיו בישיבת לוד בהמשך. ברקע מסופרים סיפוריהם של גדולי הרבנים של התקופה והמחלוקת בין בית שמאי לבית הלל. יש לצערי גם אז כמו היום חיפוש ורצון תמידי לכבוד כוח וגם הרבה כסף.

אני עוצרת לשניה בכדי לאמר שאם מישהו יפגע חלילה מהדעות והמחשבות שלי, סליחה מראש.

הספר ,מסתורי וקסום , עורר בי הרבה מאד מחשבות שלא חדשות לי ולעצמי... אבל הספר, לי לפחות, נתן זויות ראיה מאד מענינות. ולא לטעות ולחשוב שהן הביאו לי מסקנות חדשות נהפוך הוא...

אני ודת, לא משנה איזה דת יהודית, נוצרית או מוסלמית בקונפליקט תמידי. מצד אחד אין אדם שחיי ללא אמונה כל שהיא, אבל יש דברים בדתות (כן בכולן...) שממש מקוממים ומעצבנים אותי. הבטחתי בתחילת הסקירה הסבר לנעשה ונשמע, אני דוגלת בנשמע, נחשוב ורק אז נחליט אם אנו רוצים לעשות.

אנו אנשים חושבים וכפייה ,כזאת או אחרת, לי לא עושה טוב. מקצת ידע בהיסטוריה ובינינו גם מהמציאות של ימינו אנו , מלחמות דת מובילות תמיד לאסון. ההיסטוריה תעיד על כך יותר טוב מימני.

אין טוב ורע מוחלט !המוסר של האדם ,לטעמי, לא נגזר מגודל דבקותו של פלוני אלמוני בדת והדברים שהוא מוכן לעשות בשם כך. אריסטו ואף הרמב"ם קראו לכך דרך האמצע. הליכה באמצע המתון וריחוק מקצוות היא לדעתם הדרך המוסרית להתנהגות נכונה. תכלית התנהגות זאת היא שתביא לאדם את אושרו ותמנע מלחמות ואלימות בחברה בה הוא חיי.

אז כן אלישע בן אבויה וכל הרבנים שאיתו ,ממש לא שם ,אצלם זה או שחור או לבן. או שאתה מחמיר בדבקות בתורה או שאתה מוקצה...

לי קשה עם זה עד מאד.

הספר נפלא ומעורר המון מחשבות. רואים שנערך כאן תחקיר מעמיק מאד של התקופה ועומק המחשבה ניכר בכתיבה המשובחת והעריכה הנהדרת. מומלץ בחום!!! ספר שלדעתי כדאי לקרוא במתינות ותוך כדי מחשבה על המסרים החזקים שעולים מימנו(כל אחד על פי אמונתו ומחשבתו כמובן...)

ציטוט קצר מהספר לסיום:

"ספרים הם ממש כמו עולמות קטנים" אמרה, "שאפשר לאחוז אותם בכף היד "

"נכון" הסכמתי בהתלהבות. "זה כאילו המילים עצמן בוראות עולמות "

Ayal Hayut-man