המשך הלאה - עלייתו ונפילתו של סיימון סנואו

אמל"ק -

כששמעתי על הספר, שמעתי לא מעט את התיאור "הארי פוטר, רק אם הארי היה גיי". ובכן, זה כנראה נכון. וזה סיקרן אותי מאוד, הרי הארי פוטר זה החיים, וכל דבר שדומה לזה כנראה אמור להיות מוצלח.

אבל בדיעבד - הספר הזה הרגיז אותי מאוד.

הרגיז אותי הדמיון המוגזם להארי פוטר.

הרגיזה אותי מערכת היחסים בין סיימון לבאז.

אבל יותר מהכול הרגיז אותי שלמרות כל מה שהרגיז אותי, לא הצלחתי להפסיק לקרוא!

הדמיון להארי פוטר -

זה לגיטימי, בסופו של דבר, רבים מהילדים שגדלו על הארי פוטר, כותבים היום דברים בהשראת. אפשר לראות את זה ב"שומרת הערים האבודות" לדוגמה, אבל שם זה מעודן נורא לעומת מה שקורה כאן.

ילד מהעולם הנורמלי שלא ידע דבר על עולם הקסמים מגיע לבית ספר לקוסמים, שם מנהל בית הספר משמש לו כדמות אב, יש בבית הספר את רועת העיזים שהיא חברה מאוד טובה שלו, וסיימון והחברים שלו יושבים בצל עץ טקסוס. (כאילו, אפילו את העץ לא טרחת להחליף??)

כמובן שהילד הוא הנבחר.

לפי נבואה.

נו, באמת.

מצד שני חשוב לציין שהעלילה כאן שונה לגמרי בסופו של יום, ומערכת הקסם כאן שונה מאוד גם היא, ככה שזה לא לקרוא הארי פוטר מועתק עם שמות אחרים, אבל עדיין, אותי זה הרגיז.

מערכת היחסים של סיימון ובאז -

כן, יש בעולם סיפורי משונאים לאוהבים.

כן, הם נדושים כולם (prove me wrong).

אבל כאן לדעתי יש נרמול של התעללות, וזה הפריע לי מאוד.

לא אפרט יותר מזה כדי לא לספיילר, אבל רק אגיד שיש פה מבחינתי בעיה בדרך שהדברים מוצגים, וטריגר של מערכת יחסים מתעללת (באופן עקיף).

כניסה לעולם -

הספר מתחיל בשנתו השמינית (מתוך שמונה) של סיימון בבית הספר. ככה שכל החשיפה לעולם נעשית די בבום. הכול חדש לנו, אבל כבר לא חדש לסיימון. אנחנו כן מקבלים טיפה פלאשבקים וטיפה זוויות שונות שככל שעובר הזמן חושפים עוד, אבל הרגשתי מלא פעמים כאילו התחלתי לקרוא סדרת ספרים מהאמצע שלה, וחסר לי המון מידע על אותו עולם קסמים.

כמובן שאי-אפשר להכניס אותנו לעולם בבת אחת כדי לא להאביס אותנו במידע, אבל כאמור הרבה פעמים הרגשתי כאילו מישהו שכח שאני עוד לא מבין הכול, וזה טיפה הקשה עליי.

אבל למרות זאת -

הכתיבה של הספר סוחפת, מותחת, וזורמת מאוד. הספר מסופר מגוף ראשון של דמויות רבות מאוד בספר. כמעט כל דמות שהופיעה מתישהו בספר, גם תספר צד כלשהו של העלילה מתישהו. יש סצנות ספציפיות שמתוארות בו-זמנית מכמה נקודות מבט וזו זווית מרעננת שנותנת תמונה מלאה נורא מהר, וזה היה נהדר.

הספר לא חף מטעויות. הוא מסתיים נורא בפתאומיות (אפילו שרוב הנקודות נסגרות באפילוג, אבל כאילו, יכולנו לסיים את הספר כמה עמודים אחרי זה). יש בספר דברים שלא אהבתי בכתיבה כמו דברים שלא אהבתי ב'מעריצה' וכמו מה שפירטתי למעלה.

ולמרות כל אלו, נהנתי, ואני חושב שאני אפילו ממליץ עליו, פשוט לא מהסיבות שהמליצו לי עליו אחרים.