לפני שאגיד כן

על הספר

אודרי לייברי עומדת לקבל את ההחלטה החשובה והמרגשת בחייה: היא מתחתנת עם בחיר ליבה יפה התואר, האחד שישלים אותה ויעמוד לצידה עד שהמוות יפריד ביניהם - הלא הוא ג'וש. האירוע הגדול עמוס בהכנות, לדאוג לפרטים הקטנים, ואפילו להתמודד עם תקריות לא נעימות כגון עטלפים מתים שצונחים מתקרת הכנסייה.

ממש ערב לפני היום הגדול, בסעודה משפחתית, אודרי מגלה שאחד המוזמנים היחידים שלא היה בתכנון המקורי כאורח הוא בכלל פרד, אותו פגשה לפני שנים ועד היום הוא ה"מה אם" הכי גדול שלה. אייברי המעורערת כבר לא בטוחה בכלום אחרי המפגש המקרי ובמיוחד לא לגבי החתונה המתקרבת, והיא תוהה האם הגורל מנסה לרמוז לה שהיא בחרה לא נכון?

מה חשבתי במהלך הקריאה

את לפני שאגיד כן רציתי לקרוא בעיקר כי התאים לי ספר קליל ובתבנית מוכרת, ומי אני שאגיד לא לספר מתוק ונחמד? רק כשסיימתי אותו הבנתי שמגיע לו קצת יותר קרדיט מ"עוד ספר רומנטי".

על פניו יש לנו את כל המרכיבים לסיפור קלאסי - הגיבורה שנמצאת במצב הנוכחי, מושא אהבה, דמות שמתפקדת כהפוגה קומית (אפילו יותר מאחת למעשה) ואחרת שכביכול "מעיקה" על המצב, וכמובן מושא אהבה נוסף שמגדיר את הספר כטרופ של משולש אהבה. אבל! יש בספר יותר מאשר סתם טרופ ועלילה קלילה, קאזנס כותבת את הקונפליקטים מכיוון עמוק יותר שלאט לאט בונה את הסיפור.

אז כן, אני מודה שעד לשלב די מאוחר בספר התייחסתי אליו כקומדיה רומנטית חמודה, והספר באמת כזה, רק שכאמור יש בו נגיעות ומחשבות עמוקות יותר - כמו לדוגמא הקשר של אודרי ואמה שמתמסמס, או תכונות האופי והדפוס שאודרי פיתחה לעצמה בעקבות חוויות עבר. לאורך הקריאה לא התרשמתי שזה מספיק כדי להגדיר את הספר אחרת וזה נכון, כי רק בסוף הקריאה הדברים מתחברים ומשהו בספר כמכלול מעביר כמה מסרים מקסימים שכתובים נהדר ממש.

כשאני אומר שהקונפליקט כתוב מצוין אני מתכוון לא רק לאפיון של אודרי כדמות כמו שכבר כתבתי אלא גם לאינטרקציה בינה לבין ג'וש ופרד, זה לא שכבר מהרגע הראשון היה לי ברור עם מי אודרי תסיים - להיפך, קצת חששתי מהפרמיס של הספר לפני הקריאה והוא דווקא עובד נהדר, תוך כדי קריאה למדתי עוד על מערכות היחסים של אודרי ויש בנייה יפה של המהלכים בספר, למרות שלא תמיד יכולתי להזדהות עם אודרי מבחינת הבחירות שלה.

אנחנו נעים בעלילה בין כמה צירי זמן - ההווה, מערכות היחסים של אודרי, ושנות הילדות וההתבגרות שלה. אין רצף אחיד וממש עד סוף הספר העלילה נעה בין התקופות, זה משהו שקצת סיבך אותי כשניסיתי לעקוב עד שבסוף החלטתי פשוט לזרום (ואגב, גם קאזנס בעצמה אומרת שזה אחד הדברים המסובכים יותר שיצא לה להתנסות בהם), למרות שפחות נהניתי מהסגנון. כמו כן כל פרק מתחיל בציון ציר הזמן עם משפט שסופר את הזמן עד שאודרי תגיד כן, לדוגמא: "שלוש שנים לפני שאגיד כן".

אם כבר דברים שהטרידו אותי, בצורה מפתיעה לקח לי זמן להבין מה מציק לי שלא קשור ישירות לעלילה, בפועל קצת אחרי האמצע הבנתי שהספר לא כתוב בגוף ראשון, ולמרות שיצא לי כבר לקרוא ספרים רומנטיים בגוף שלישי ספציפית פה לא יכולתי לתהות אם לא הייתי מתחבר יותר לאודרי במידה והכתיבה הייתה בגוף ראשון, אבל באמת שזו בעיה אישית (ובדרך כלל ממש לא מפריע לי באיזה גוף הספר כתוב).

טריגרים ותכנים רגישים

מוות, בגידה, הטרדה מינית, שפה בוטה.

מיניות - נשיקות, אזכור ליחסי מין וסצנות יחסים לא מפורטות, קצת בדיחות גסות.

לסיכום

עד שאגיד כן - קומדיה רומנטית מקסימה עם נגיעות עומק שהופכות את הספר לקצת שונה בנוף, ובהחלט הצלחה בשבילי כקריאה מרעננת. אז בקיצור, אני שמח עד מאוד שאמרתי כן לספר.

מתאים לחובבי קומדיות רומנטיות, טרופ משולשי אהבה, ובכלל ספרים שהם ממתק.

תודה שקראתם:)