מספרת הסיפורים האחרונה

על הספר

נתחיל מהסוף: העולם מגיע לקיצו. השנה היא 2061 וכוכב שביט שבדרכו לכדור הארץ עומד להשמיד את האנושות, שאפילו ברגעיה האחרונים לא מצליחה להתאחד מה שמוביל לכך שרק קומץ אוכלוסייה מצומצם נשלח לכוכב לכת בשם סייגן, שמתאים לחיי אדם.

את האסון אנחנו חווים דרך עיניה של פטרה פנייה, נערה צעירה שכל שאיפותיה הן להפוך למספרת סיפורים למורת רוחה של סביבתה הקרובה. פטרה היא גם חלק מהמשלחת לכוכב הלכת החדש - הוריה מדענים מומחים כל אחד בתחומו והיא ואחיה נבחרו להמשיך את דרכם של ההורים.

רגע לפני (או נכון יותר לומר, אחרי) שפטרה נכנסת לתא הקיפאון שנועד להשאיר אותה במצבה הנוכחי למשך מאות שנים, דברים משתבשים ופטרה מגלה גורמים אפלים שנמצאים על החללית כדי לשכתב את ההיסטוריה כפי ראות עיניהם.

מה חשבתי במהלך הקריאה

אוקיי, וואו. איזה ספר מדהים ומיוחד, והוא לגמרי ספר לנפנף בו כשאני בא להוכיח שיש בספרות נוער הרבה יותר ממה שנראה לעין.

במבט ראשון מספרת הסיפורים האחרונה פשוט נשמע מוצלח - ספר דיסטופיה לנוער צעיר עם פרמיס מרענן אך לא חדשני. וזה אכן הרושם מתחילת הסיפור, רק שאז הסיפור מקבל עומק וזווית מיוחדת כל כך שמצאתי את עצמי נקשר לדמויות ובחוסר מנוחה כדי לראות איך הסיפור מסתיים (למרות שזה בכלל לא העניין).

רגע לפני שאני צולל לתחושות שלי, כמה פרטים טכניים/עלילתיים: הסיפור מובא בגוף ראשון, ומדי פעם משלב זכרונות עבר בצורה מאוד עדינה שכל כך מתאימה לאופי הסיפור. בנוסף כפי שניתן להבין משם הספר, סיפורים הם חלק חשוב מהעלילה ובהחלט מרכיב חשוב ובמיוחד אצל פטרה שגדלה על סיפורי עם ופולקלור מסבתה, מה שמוסיף רגעים נהדרים של אגדות די מפורטות אבל גם אזכורים לספרים וסופרים עכשווים ומודרניים, לחלוטין צד שנהניתי ממנו מאוד.

לגבי הדמויות, למרות שכן יש התמקדות על כמה דמויות משנה, הרגשתי שהספר מתמקד בלהציג אותן אחרת מהסגנון הרגיל - ואני מתכוון לעובדה שכל אחת מהדמויות מוצגת לנו מהזווית והתפיסה של פטרה לגביהן באספקט רגשי ורציונלי, באופן כללי זה הלך הרוח של הספר, מה שמוביל אותי לדבר על כמה רעיונות מיוחדים שקיימים בו.

בואו, מדובר בספר נוער וכאחד כזה העלילה לא הכי מורכבת ויש חוסר בבניית העולם/עוד הרחבה על ההיסטוריה של בני האדם, אבל זו לא הפואנטה. הספר לא מנסה להציג לנו מחשבה מורכבת לגבי היקום והעתיד, אלא משתמש בסטאפ כדי להציג כמה וכמה תובנות - כמו לדוגמא כמה סיפורים וספרות הם משהו שחשוב לאנושות ולאנושיות, או מה זה בכלל אומר להיות אנושי או בעל קול ייחודי? אני בכוונה מתעכב על זה כי בחיי, לא מדובר בספר קל, במיוחד בגלל העומק שבו והנושאים שהוא מציג.

לאורך כל הדרך אנחנו חווים עם פטרה את המשקל והאחריות בלהחזיק את הניצוץ האחרון של חלק מהותי כל כך מחייה הקודמים, וזו לגמרי מלחמה של אדם נגד העולם,עם רגעים שנעים בין מותחים למרגשים, ומייאשים למלאי תקווה.

אני כן ארחיב לגבי החוסר במורכבות עלילתית שהזכרתי בפסקה הקודמת, העלילה מאוד.. סבבה. בלי טוויסטים מטורפים או קצב שלא נותן מנוח, לפעמים אפילו הרגשתי שהיא קצת אנמית לי, ועם הרבה יותר מדי הסתמכות על מזל/זלזול בדמויות משנה.

א-ב-ל! אני לגמרי חושב שלעומת התמונה הכוללת זה פרט זניח, המורכבות הרגשית לגמרי מפצה על הכול והיא העיקר בסיפור המדהים שמוצג לנו בספר.

טריגרים ותכנים רגישים

הספר מותאם לנוער אז בגדול כלום - אבל כן מדובר על סוף העולם, "טיהור" אנשים (רצח), ויש אזכורון לסיפור שבו אישה מטביעה את ילדיה ואז את עצמה.

בנימה אישית, אני מודה שלאורך כל הקריאה תהיתי לעצמי אם הספר אכן יתאים לנוער צעיר, יש בו עומק ורגישות ורגעים לא קלים, שום דבר לא גרפי כמובן אבל החוויה מהספר מאוד עמוקה רגשית, לפחות בשבילי.

לסיכום

אני יכול להמשיך ולהמשיך אבל באמת שפשוט תקראו את מספרת הסיפורים האחרונה, מדובר בספר נוער שהוא בכלל לא רק לנוער, ספר שהוא וואו ויפהפה. מתאים מגיל 13+ (שוב, טכנית מבחינת תכנים כנראה שאפילו לפני, נגיד.. 10+? אבל מרגיש לי שהוא יכול להיות מורכב מדי לגיל צעיר יותר).

294 עמודים | תרגום: דנה אלעזר - הלוי | נובמבר 2025

תודה שקראתם:)