בועה במים גועשים

בועה במים גועשים מאת קרין קיקנזון

את קרין קיקנזון זכיתי להכיר בביתה, כשהיא וגל אלגר הזמינו אותי להצטרף בנדיבות ורוחב לב לסבב ראיונות מגניבים עם תהילהחיה – ההסכת והאגדה. הן היו גם ממש חביבות לאפשר לי להתראיין ראשונה כדי שאפסיד רק שעה ראשונה מלימודי התואר השני. אז ברור שאתמוך בהדסטארט של קיקנזון וברור שאקרא את הספר.

מה שלא היה ברור, זה עד כמה הוא יפעיל אותי וכמה הוא חכם.

בועה במים גועשים הוא דיס/אוטופיה עתידנית המתרחשת בישראל רווית שנאת חינם המחלקת את המדינה ל"בועות" לפי אידיאולוגיה כדי לאפשר חיים של כל חברה/קהילה בבועה שלה. כמעט כל הבועות עדיין נתונות למרות המדינית, למירוץ לבחירות וככל הנקרא לא במצב הכי טוב ועדיין עם הרבה שנאת חינם, כולן מלבד הבועה החקלאית שהפכה לאוטונומיה בפני עצמה ודווקא מצליח לה לא רע.

הדר, פוליטקאית פמיניסטית ולוחמת לשיוויון נשלחת ע"י עידן המושחת למשימת ריגול למצוא לכלוך על הבועה החקלאית על מנת לאפשר השתלטות על הקהילה העצמאית ומשאביה היוקרתיים. היא נפגשת שם עם לין, זקנת השבט וממקימי המקום המשמשת כמארחת קצת נדחפת; נח, פועל חקלאי שנקלט בבועה לאחר בריחתו מחיי סמים ומהוריו הלא שפויים,  ואלה, מנהלת החממות האוהבת והאהובה על כולם (מלבד לין) שאוספת עוזבים וזרים בלב רחב ואשר בינה לבין הדר מתפתח רומן.

הספר מתחלק לנקודות מבט של הדמויות הראשיות והפרולוג שלא מוזהה ספציפית עם אחת מהן יכול להתאים לשתיים. הכתיבה עצמה יפה ואפיון הדמויות בולט בסגנון "הדיבור" שלהן ומתבטא בחשדנות, דאגה, חיבה, חרדות... למרות הקפיצות הרבות ביניהן קל לצלול וקל להזדהות. דמותה של הדר מורכבת וסיפור הרקע שלה מסביר הרבה מהאפיון ומחוסר האמון שהיא נותנת באחר, כמו גם החשדנות שהיא מפגינה כלפי טוב ליבם של אנשים. סיפור הרקע של נח נפרס יפה לאורך העלילה ומאפשר לנו להתחבר אליו בקצב נכון, הוא אחד הדמויות האהובות עלי, כמו גם ההתמודדות שלו עם ההתמכרות והידיעה שלו מה טוב בשבילו. הייתי שמחה לראות אותו יותר. לין ואלה הן דמויות חזקות אבל הסודות שלהן נחשפות מהר מדי ודי מאוחר בעלילה כך שהעומס הפתאומי גורע. גם סלידתה של לין מאלה עדיין לא מוצדקת בעיני. הפתרון בסוף הספר מוגש כמעט בנשימה אחת ומזכיר סופים הוליוודים גרנדיוזים.

אגב הוליווד, תבנית הסיפור של בועה במים גועשים מוכרת מאוד: הגיבור העירוני מגיע לכפר במטרה לפעול כנגדו, אך מתאהב במקום ונלחם יחד עם התושבים. רק שכאן זה לא הוליווד בייבי, והישראליות מדממת מכל השריטות והסדקים.

ההיסטוריה של הקמת הבועות ניתנת לנו במשורה ורק לפי הצורך, הספר הזה הוא בעיקר על האקשן ומערכות היחסים, אבל אי אפשר להתעלם מהסיבה להקמתן: מלחמת האחים שהותירה את ישראל פגיעה מול אויביה. בתור ספר שיצא לאור ב2024 גם אם נכתב הרבה קודם לכן, אי אפשר שלא לראות את הכאב והפחד מהמציאות שלנו כיום ומתוצאות אותה שנאה ופילוג. עם זאת, הפתרון של קיקנזון בבועות יוצר פילוג אחר שלמרות הרצון לבודד את הקהילות הניצות, עדיין מוביל לשיתופי פעולה וקשר ולאיזו תקווה לבועה שהיא סך כל חלקיה. עידן המושחת מציע את האחדות בצורת שרשרת תקשורת מסוכנת, אבל הבסיס בדבריו – הרצון לשלום בין הבועות למרות השוני אינו נופל על אוזניים ערלות.

גם כאן המערכת הפוליטית תלויה בנציגות המרכיבה את הממשלה ועידן מפחיד את הדר בהשתלטות החרדים והאידיאולוגיה שלהם הכוללת הדרת נשים. משמע גם בספר החרדה החילונית מפני השתלטות חרדית בולטת ובאה לידי ביטוי. דבר זה מעלה את שאלת היתרון שבבועות תחת אותו שלטון לעומת אוטונומיה כפי שקורה בבועה החקלאית, מה יתרון המדינה אם הדאגות הן אותן דאגות? למעשה הרעיון של חלוקה לישראל ויהודה שמדובר במציאות שלנו כאסון מהלך, מופיע בתחפושת אחרת בספר הזה. האם עדיפה אוטונומיה קהילתית על פני מדינה? מה המשמעות של מדינה בכלל? הלאומניות הישראלית (סליחה, ציונות) מוצגת בספר כדבר מה שאין בו ערך מוסף מלבד שנאת אחים, פילוג, זיהום וחורבן. הייתכן כי כל שאר הבועות באשר הן אינן מצליחות להתקיים בפני עצמן? מה התלות שלהן במדינה? האם האנשים שם אינם יצרנים? כל מה שאנחנו יודעים שהם מכורים למסכים וניתנים למניפולציה - החרדה המוכרת ביצירות עתידניות, עם זאת, חסרה הרחבה של העולם שמחוץ לבועה החקלאית. אולי בגלל זה זו בועה. לחיות בבועה.

הבועה החקלאית של קיקנזון מתוארת כאוטופיה סוציאליסטית שיוויונית בה כל חבריה פועלים לטובת הכלל ועצמם ובכך מפרים את התעשיה ואת הקהילה. למרות הדמיון הרב לקיבוצים הישראלים של תחילת המדינה, היא מקפידה להראות לנו נוכחות של ערבים, עובדים זרים ומוטי אחד עם כיפה סרוגה. הדר, שבסוף הספר, מסתבר שהיא מזרחית (חבל, דווקא הרצון לייצוג מזרחי מרגיש דחוק ומאשש סטראוטיפים מזרחים של אב אלים ואמא בחליפה ורודה), גם מתקבלת באהדה עם כי מעט בחשדנות בריאה. דווקא נקודת המבט החשדנית ורווית השנאה שלה במבט על התושבים של הבועה החקלאית קוסמת לי. היא נשמעת כמו ביקורת יפה על חלוקת המשאבים הלא שיוויונית בישראל של תחילת המדינה וכלפי הקיבוצים אבל מהר מאוד הדר מתלהבת ומתאהבת. בסופו של דבר היא אחת שזקוקה לאהבה וחום ובאופן תואם אפיון דמות חוברת לאלה ולקהילה שלה. מי שנותר נאמן לחוויותיו הוא נח, שיכול לומר שאינו בנח עם הקהילתיות והביחד ויכול למצוא לעצמו מקום, בכל זאת, למדנו דבר וחצי מהלחץ החברתי של "מדורת השבט". נח מייצג בעיני את היכולת להיות אינדווידואל גם בקהילה סגורה ומגובשת. חבל שהוא מוצג בכל זאת ככלב הנאמן של שתי נשים חזקות.

שאלת השייכות בולטת בספר והדר רוצה להיות שייכת למקום הריחני, המוצלח והאוהב הזה, בייחוד מאיפה שהיא מגיעה. גם אלה מחפשת שייכות, בוחרת אותה ומתמסרת לה. בתור אחת שלא ממש מצאה את הקהילה שלה מעולם ותמיד הייתה עוף מוזר בכל פינה, אני מזדהה עם הצורך הזה להיות שייך לקבוצה כלשהי, איזו שהיא גושפנקה לזהות העצמית. גם אני כקוראת תוהה לעצמי לאיזו בועה הייתי יכולה להשתייך ולא מוצאת. קיקנזון מדברת על השוליים ועל האנשים שחיים בשוליים, אבל הם בדרך כלל חולי הנפש והמכורים. בניית העולם של הספר במובן זה היא פשטנית אבל יומרני מצידי לצפות להצעה קונקרטית לפתרון עתיד מדינת ישראל. עצם העובדה שמצויר כאן עתיד וכי הוא אפשרי לא משנה באיזו צורה כבר אמור להיות מעודד. אז אם חיפשתם מניפסט פוליטי הוא לא כאן, הוא בעיקר שואל שאלות וגורם לך לחשוב.

נושא איכות הסביבה, מחזור ושימוש חכם במשאבים בא לידי ביטוי בתאור השימוש בצמח ההמפ ובחייהם הצנועים אך טעימים של אנשי הבועה החקלאית (לעומת עידן שחייב לשתות רק בחד פעמי). יש שם יוגה וגיטרות וריקודים ושירה ופסטיבל ליקוט והאמת לרגע חשבתי שאני בבית, בפרדס חנה, רק שהחבר'ה של אורוות האומנים השתלטו על שאר היישוב. שמחתי לראות אינטריגות פנימיות גם בבועה החקלאית (אם כי מעט) כדי להפוך את האוטופיה הזאת לסוג של מציאות אפשרית. לין מצילה את המצב עם המירמור שלה. מרמור זה משהו שאני יכולה להתחבר אליו.

לסיכום, בועה במים גועשים הוא רומן ביכורים שאפתני מאוד שגורם לנו לחשוב על עצמינו ועל העתיד שלנו תוך כדי קריאה רצופה ושואבת של עלילת מתח תוצרת הארץ.