בין לבין

בין לבין מאת אל-עד כהן קניגסברג

נתחיל מזה שרומן גרפי הוא לא הסוגה המועדפת עלי אבל עם שלושה ענקים המעורבים בתהליך (יותם שווימר העורך המופלא שערך גם את ספרי "הכול אודות סופי", מאירה ברנע גולדברג, האישה וההשראה עם מוסר העבודה, הנדיבות, הכישרון ומחוללת שינוי חברתי וליאורה גרוסמן שפגשתי בשירותים בפתח תקווה לרגע משעשע וכיפי לפני הרצאה ואני לא מאמינה שאנחנו גרות באותו ישוב ולא התעלקתי עליה לקפה) התעוררה סקרנותי. כמובן שעם סקרנות לא הולכים למכלת ועיקר הרצון לקרוא את "בין לבין" של כהן קניגסברג היה בגלל שמדובר ברומן נוער שעוסק בשונות.

אז כן, קניתי אותו וחיכיתי בסבלנות שהבת תסיים ושיגיע תורי 😊

"בין לבין" הוא רומן גרפי (אוטוביוגרפי?) על נער חירש במשפחה של שומעים המתרחש בתקופה (1988) שהבילוי המשפחתי היה צפייה בשושלת, בני נוער היו חברים לעט ומערכת החינוך הייתה, איך אומרים, לא הכי סבלנית לשונות חברתית. הסופר מביא אף ציטוט מהמילון שבו הומוסקסואליות מוגדרת כ"תשוקה מינית סוטה של גבר אל בני מינם" וכותב לנו כי המילה "סוטה" הורדה רק ב2004. כהן קניגסברג רק מפלרטט איתנו בנושא הזהות המינית של הגיבור אבל עיקר הספר עוסק בזהות שלו כחירש. בתחילת שנת הלימודים, שזה גם יום ההולדת שלו, הוא מחליט שלא להשתמש יותר במכשירי שמיעה ומסביר לנו שבניגוד למשקפיים שעוזרים לראות, מכשירי השמיעה רק גורמים לו לשמוע רעשים ולא הכי עוזרים. במהלך כל הספר הקורא לומד יותר ויותר על עולם החירשים, על הדברים הקטנים והכל כך חשובים שעוזרים ויכולים להיות השינוי עבור תלמיד בין שילוב לדחיה. החל מהמורה המפנה את הגב או חסרת סבלנות לחבר שעוזר ומסביר ומקל על אבי-אל בשיעור וכלה במשפחה שלו עצמה שמבלי לשים לב ממשיכה את חייה כרגיל וכשאינו מבין על מה מדברים, נותנים תקציר במהירות או מוותרים על הניסיון. לאבי-אל המון אתגרים שלא היינו שמים לב אליהם אילולא הספר מאיר אותם ומחכים אותנו תוך כדי סיפורו האישי של הגיבור והניסיון שלו לצלוח את גיל ההתבגרות בצורה המוצלחת ביותר.

כשכבר מגיע לקבוצה חברתית של חרשים, הוא מגלה את טבעו של העולם, שגם בתוך המיעוט יש דירוג ושונות וגם שם יש למצוא את מקומך.

בני המשפחה שובים את הלב עם הדרך השונה של כל אחד להתמודד ובמיוחד אהובה עלי האחות הקטנה שבכל זאת מחפשת את הקשר עם אחיה, לפעמים מוותרת, אבל עושה את הדבר המופלא הזה של לצותת להורים ולהעביר מידע לאחיה. אם יש משהו יותר מקסים מזה, ספרו לי עליו.

צרפתי שתי תמונות מהספר, מקווה שמותר! אחת של האחות המתוקה והשניה הרגע שבו אבי-אל מסביר מדוע מעדיף להיות ללא מכשירי שמיעה וכיצד בלעדיהם הוא מרגיש טבעי, בשקט שלו. הרגע הזה גרם לי לקנא בו מעט. עם כל הרעשים בחיים, אלו שבחוץ ואלו שבראש, הייתי רוצה מן שקט שכזה לפעמים.

כך שמלבד ההתמודדויות והקשיים הספר מאוד אופטימי ומראה את החוזקות של אבי-אל ואת אלו שסובבים אותו ושגם הם מתבגרים במקביל.

קריאה קצרה אך משמעותית 😊