השבועה הנמהרת שלנו

השבועה הנמהרת שלנו מאת ברין גרינווד

איזה כיף זה מבצעים מיוחדים לשבוע הספר. בעולם שלפני המלחמה עם איראן, בדרך לחגיגות חג הספר בתל אביב, היה לי ברור שאקנה בעם עובד את הזומבים של אמיר חרש אז עמלתי בנסיעה ברכבת להבין אילו מהספרים המוצעים במבצע יכולים לעניין אותי. כמובן שהעטיפה המהממת של הספר משכה לי את העין באופן מיידי, אבל גערתי בי ואמרתי: "שרית אל תסתכלי בקנקן" וישבתי וקראתי תקצירים של כל הספרים שהוצעו שם עד שמן הסתם, בחרתי בשבועה הנמהרת שהיא גם חתיכה וגם נשמעת מעניינת מאוד.

זי, היא ליידי ז'ורז'ה, צעירה מלאה למשפחה מורכבת שהחיים שלה הם סוג של השרדות במציאות אפלה של עוני וניצול פוגשת בג'נטרי, צעיר אוטיסט ששומע קולות שמתאמן שנים רבות להיות אביר ובוחר בה לגבירה שלו.

בעטיפה האחורית נכתב ע"י קירקוס ריוויו על הספר כי הוא: "אגדה מודרנית פרועה, שולחת רסן ומרתקת" ואני חושבת שהם דייקו היטב בתאור. הספר הוא ראליסטי עד כאב והבחירות של ג'נטרי, השפה בה הוא מדבר וההתנהגות שלו מוסברים בצורה שהיא עולה בקנה אחד עם ההתמודדויות שלו בחיים. תחושת "האגדה" בספר אינה גלישה לעולם פנטסטי אלא מתבטאת בתקווה ובקשר הנוצר בין השניים שמהווה אור יקרות בתוך חשכת העולם. שתי הדמויות הראשיות פגומות אך מושלמות ושלמות. אנחנו לומדים על ההיסטוריה שלהן, הסביבה המשפחתית ועל דרכי ההתמודדות שלהן בעולם. השילוב בין השניים מהוסס וחמוד, הקשר שנראה מעושה ומלאכותי הופך לאט לאט לקשר של אמון וחיבה ובו כל אחד מהם מקבל את השני כפי שהוא ללא ניסיון לשנות את האחר.

העלילה של הספר מרתקת ולמעשה מלווה את השניים במסע להצלת אחותה של זי, לה ריין, היפה והמוצלחת, שנחטפה במהלך בריחה של רוצחים מבית הכלא בו התנדבה. לה ריין טיפלה ועזרה לזי לאחר תאונת אופנוע קשה ולה בן צעיר בשם מרקוס שזי מאוד אוהבת ושומרת עליו והיא מרגישה מחויבת להציל את אחותה, מאחר והמשטרה (שמתוארת בין אכזרית לאדישה, בעיקר בהתעללות בחיפוש בבית אימן האגרנית) חושדת בלה ריין כמשתפת פעולה ולא נראה כי יש ערך לחייה אצל הרשויות. הווה אומר שזי צריכה ליצור קשר עם עולם עברייני ומסוכן (קו קלאס קלאן וסוחרי סמים) וחוששת לגרור את ג'נטרי התמים אך זקוקה לו. היא עצמה עוברת שינוי במהלך הספר, לומדת שיעור קשה מאוד (ומדכא משהו) על אנשים שונים בחייה ועל התיקון שהיא עצמה רוצה לעשות. היא אינה מפחדת מעבודה קשה וטוב הלב הפנימי שלה גובר על כל הקוצים שלמדה להצמיח.

ג'נטרי דמות מקסימה שקל מאוד לאהוב. הוא נאמן וטוב לב, אביר אמיתי. הטוב שלו הוא מפנים ומבחוץ וזה מספיק כדי "לסלוח" על כל השיגעונות שלו. העוצמות שלו, הן הפיזיות והן המנטליות (בסיוע הקולות המלווים אותו כל חייו), מרשימות ומעוררות השראה. אולי דמות כזאת, סוג של חלום או מלאך, שמביא אור לעולם באמת יכול להוביל לשינוי ולתקווה. בחיי שבניית הדמות שלו היא גאונות של הסופרת ואני מורידה בפניה את כיסוי הראש שלי בהערצה.

הספר נע בין נקודות מבט שונות, הן של הגיבורים הראשיים והן של דמויות משנה רבות ושונות ומאפשר הכרות עם העולם הפנימי של הדמויות השונות שמעשיר את הספר מאחר וכולן כתובות היטב ומעניינות וגם מעניק לנו מבט ועמדה אחרת על הדמויות הראשיות והסיפור שלהן. בניגוד לספרים אחרים ההחלפות בין נקודות המבט אין מתישות ושומרות על הרצף העלילתי בצורה עקבית ומסודרת.

הקריאה בספר הייתה חוויה מרוממת ונפלאה עם זאת סיימתי אותה בתחושה של עצבות גדולה. איני רוצה לפזר בו קלקלנים חס ושלום ובאגדה כמו באגדה - הסוף מקסים ומושלם, למרות זאת, הכיעור של העולם המתואר, של האנשים השונים בחייה של זי הוא מאוד מדכא. האם הייתה מצליחה להגיע לאן שהיא ללא ג'נטרי? כאב לי עליה מאוד, ועל מרקוס, ולפעמים גם על ג'נטרי למרות שהוא בוודאי היה פוטר את הדאגה שלי באבירות.

הספר הוא בעיני שילוב בין "המדריך לעוזרות הבית" האהוב עלי מאוד לספרות אבירים מבית דיומא (או ינקי מקונטיקט של טווין) שזה שילוב מטורף, משעשע, מקורי ויפה. הוא מישיר מבט לחלקים המכוערים ביותר של האנושות מפנים ובמחוץ ומפגיש אותנו בחמלה עם דמויות שבורות שונות ועם רוע של אחרות, עם זאת מאפשר לנו תקווה ומרחב נשימה. הוא לוקח את הפנטזיה על אביר על סוס לבן שיבוא ויציל את "הגבירה" מכל צרותיה (איך היא אומרת יפה בתחילת הספר: "יש כאלו שיש להם מלאך על כתף אחת ושטן על השנייה. לי יש שני גובי חובות שמזכירים לי בכל רגע כמה כסף אני חייבת") ומייצר סוג אחר של הצלה. האביר אינו יכול להציל אותה באופן מוחלט אלא לתת לה גב ותמיכה לפעול כדי להציל את עצמה. למעשה, שתוף הפעולה של הגבירה עם אבירותו של האביר אף מצילה אותו ונותנת לו את תוקף לבחירות שלו בחייו. ממליצה בחום על האגדה המודרנית הזאת ועל האפשרות של תקווה במקומות שלא ברור היכן היא נמצאת.