השקרן מאומבריה

השקרן מאומבריה מאת ביארנה רויטר

כל ספר שמתחיל עם "שקרן" כבר מושך את תשומת הלב שלי. למשל, אי אפשר שלא לחשוב על "יעקב השקרן" מאת יורק בקר שהשקר אצלו הוא למעשה אפשרות למציאות חלופית, פנטזיה, תקווה. בעצם ניתן לראות כל כתיבה כסוג של שקר, גם אם אנחנו רוצים להעביר בה אמיתות כלשהן על החיים ועל רגשות (או פוליטיקה, אידיאולוגיה ועוד). באמצעות השקר אנחנו בונים עולם ומאפשרים משהו גבוה יותר, אחר. מבט שכזה על שקר יכול להיות רומנטי ממש. גם המניע או מהות השקר יכולה להפוך לדרמה שוברת לב, כמו למשל הסצנה ב" Love Affair" כשהוא כועס עליה אבל היא לא מספרת לו על התאונה – הו אנשים, לכו לראות (איזו מהגרסאות שתבחרו 1939 או 1994). יש שקרנים שהשקר זו אומנות המחיה שלהם, הגוזמה היא דרך השיווק המועדפת והם נחווים פחות רומנטים ויותר נוכלים. כזה הוא ג'וזפה עמנואלה פגמינו (הידוע גם כספה או אלברט הנשגב) גיבור הספר "השקרן מאובריה".

רויטר כותב את פגמינו בצורה הכי פגומה וחשופה שאפשר והשקרים שלו מחד מעוררים גיחוך ומאידך מראים על יצירתיות מופלאת בסיפור סיפורים. אחד התענוגות הגדולים בספר מיוחד ומקסים זה הוא המסע יחד עם פגמינו העשבונאי, מרפא ושודד קברים ובו אנחנו מכירים כביכול את האיש הכי ציני ואנוכי שבלי להודות בכך הופך כל כך משמעותי וחשוב עבור דמויות שונות בספר. בין אם אויבו המושבע של הבישוף הנורא או דל סרטו הרצחני ובין למורהו ודמות אב לארתורו התמים או מציל של דמויות אחרות. פילוסופית החיים שלו משעשעת וחכמה אך מעבר להנאה הפשוטה בקריאת מעלליו הוא חותר תחת השקרים הקשים יותר ולחלוטין לא רומנטים של האינקוויזיציה הספרדית ועצם קיומו של שקרן זה מהווה אמת מפחידה שיש לחסלה.

בציטוט מעטיפת הספר, למי שרוצה להבין גם קצת את העלילה מעבר להתלהבות שלי: "...פגמינו, סוחר בעשבי מרפא, שודד קברים ונוכל מדופלם, עובר בפירנצה מוכרת הדבר ב1348. הוא אוסף אליו את ארתורו, נער רפה שכל.. שניצל באורח פלא מהמגיפה ועושה אותו לחניכו. הצמד המוזר יוצא להגשים את חלומו הגדול של פגמינו, השגת המרכיב החסר להכנת השיקוי לחיי נצח: חתיכה קטנה מקצה הציפורן של בן השטן..."

אומר שמעבר ל"שקרן" ולעיסוק בצמחי מרפא האהוב עלי, הביקורת המשעשעת לפעמים ושוברת הלב בעיתות אחרות כלפי האינקוויזיציה בימי הביניים, היא עוד מרכיב מרתק ומעניין שחותר תחת שאלות האמונה והזהות של אנשים בתקופה זו. השקר והאמת מקבלים משנה משמעות בשימוש בהם עבור השליטה על דעת הקהל ונתובו לצרכי הפרט. פגמינו אולי מרמה לקוח אחד או שנים אבל הבישוף מרמה עמים שלמים והמאבק בין שתי הדמויות הללו הוא גאוני.

הדמויות השונות והרבות בספר כולן מוצגות בעין חומלת ומשועשעת באנושיות שלהן. אחת מהן ולא אקלקל לכם, גם שברה את ליבי (ואת ליבו של פגמינו). דמות שהקדימה את זמנה ולא היה לה מקום בעולם. כביכול יוצאת דופן בתוך העלילה למרות שמקדמת אותה. הנוכחות שלה, של ארתורו ועוד מהלכים שונים נשארו איתי גם לאחר סיום הספר. לא פשוט לקרוא ספר עם גיבור מכוער, זקן, חולני ונוכל שמרמה אנשים תמימים אבל מדהים לגלות כמה הוא והמסע שלו יכולים ללמד אותך על החיים, אהבה, אמונה, שאפתנות הרסנית או יכולת השרדות מופלאה.

ממליצה בחום.