הפרשה המסתורית בסטיילס

על הספר

הספר נפתח ומציג לנו את הייסטינגס - קצין שנפצע בחזית (התקופה היא מלחמת העולם הראשונה) שמתפקד גם כקול המספר, אם כי אפשר לומר שהוא בעיקר ניצב בסיפור.

מיד אחרי ההיכרות אנחנו חוזים בהייסטינגס שנפגש עם חבר עבר אותו לא פגש שנים, ואותו חבר מציע לו להצטרף לאחוזת סטיילס בה משפחתו מתגוררת, הייסטינגס מצטרף בשמחה ואנחנו מכירים את שאר המשפחה, בראשה גברת אינגלתורפ האם שנישאה לאחרונה לגבר זר, למרות אזהרות הסביבה.

וכך, מעט אחרי שהייסטינגס מגיע לאחוזה, רצח מתרחש והמשפחה המומה ומזועזעת. בנקודה הזו אנחנו פוגשים את הבלש הרקול פוארו - שלאחר בקשתו של הייסטינגס הוא מבטיח לעזור ולפתור את מקרה הרצח.

מה חשבתי במהלך הקריאה

הפרשה המסתורית בסטיילס נכתב לפני יותר ממאה שנים וראה אור לראשונה בשנת 1920 תחת השם "הרצח המסתורי בסטאייל". אני קראתי את המהדורה המחודשת שיצאה תחת הוצאת עם עובד.

קודם כל אני חייב לציין לטובה כמה שמחתי שהספר עבד לי ועמד במבחן הזמן, אני בטוח שיש לתרגום החדש והנהדר חלק גדול בעניין, אבל גם מבחינת העלילה אין לי יותר מדי תלונות, ואני מניח שגם שאר ספריה של כריסטי יהיו זהים מהבחינה הזו.

לאגתה כריסטי יש סגנון מפורסם שמתבטא בלהציג לנו מיד בתחילת הסיפור את כל המשתתפים שגם הופכים לחשודים ברצח די מהר, כך שלקורא יש את האפשרות לנסות לפתור בעצמו את התעלומה תוך כדי קריאה - ספציפית הספר הנוכחי חריג לגבי פתרון התעלומה ואני ארחיב בהמשך, אבל מעבר לזה כל מה ששמעתי על הסגנון של כריסטי היה נכון (אותו אני מודה שבעיקר הכרתי מספרים שעושים לה מחווה, כמו כולם במשפחה שלי הרגו מישהו).

לא הצלחתי לפצח את העניין, אבל משהו בספר הופך אותו למאוד קריא, הוא אמנם יחסית קצר אבל בתחושה שלי רק התחלתי והוא כבר נגמר, ואפילו לפעמים במהלך הקריאה הוא נתן לי תחושה כאילו אני משחק בתפקיד הבלש בעצמי ולהתפלא כשפתאום סיימתי אותו - כאמור, יש קשר הדוק לסגנון של כריסטי.

יש *אבל* די גדול לגבי ניסיון לפתור תוך כדי קריאה, ספציפית בספר הנוכחי מסתבר שאין אפשרות לפתור את התעלומה, פשוט כי לנו את כל הרמזים והם נשארים אצל פוארו עד הפרק האחרון (וקצת לפני) ממש בו הוא מפרט את מהלך האירועים על פי הרמזים, זה לא מאוד פגם בחוויה שלי כי מעולם לא קראתי את כריסטי, אבל זה כן משהו שקצת הציק לי כקורא שקיבל רושם מסוים מהספר.

העלילה - אני לא חושב שהייתי מגדיר אותה כמשהו יוצא דופן במיוחד למרות הטוויסטים הנהדרים לגבי זהות הרוצח, אבל היא כן מאוד "בסיסית" ומספקת, אני חושב שהנקודה הזו רלוונטית רק כי מדובר בספר הבלשות הראשון שכריסטי פרסמה אי פעם, ושוב, אני שמח שהתחלתי דווקא ממנו ויכולתי להנות בלי להשוות לספרים נוספים שלה.

טריגרים ותכנים רגישים

רצח, גזענות כלפי יהודים (דמות מתבטאת בצורה מגעילה קצת), רמז לבגידה - חשוב לציין ששום דבר לא גרפי או בוטה והספר גם נקי מבחינת תכנים ושפה, ככל הנראה עקב התקופה בה הוא נכתב.

לסיכום

הפרשה המסתורית בסטיילס - סך הכול היה לי כיף והקריאה הייתה מהנה, אני שמח שסוף סוף הגעתי לקרוא ולהתחיל במסע הכריסטי הפרטי שלי, עם ספר שבהחלט השאיר לי טעם לעוד, מקווה לאט לאט להגיע לכולם (או לפחות לאלו שיצאו בתרגום המחודש).

מומלץ לחובבי ספרי מתח ובלשות, כמו כן גם לנוער שמחפש להתנסות בסגנון.

תודה שקראתם:)