לפעמים אנחנו פוגשים אנשים שברגע המפגש איתם אנחנו מבינים שזה האדם שחיכינו לו רוב חיינו, מבלי לדעת שזה מה שעשינו. יש מקרים בהם הלב יודע לפני שהראש מבין.

שני אנשים זרים נפגשים בכפר עתיק ושליו בדרום צרפת.

רֶבֶּקָה ומרטין פגשו האחד את השנייה בצורה הכי במקרה. מדהים לחשוב איך לפעמים מפגשים, ובכלל דברים המשנים את חיינו קורים בצורה אגבית, לכאורה אקראית.

מרטין, איש הייטק לונדוני אשר נמצא בעיצומו של מבצע לגיוס הון כדי לפתח אפליקציה שהוא עובד עליה מגיע לכפר כדי לבחון את שוק הנדל"ן המקומי כדי לשקול אפשרות של מכירת הנכס המשפחתי אשר בבעלותם מזה כמה דורות.

ורֶבֶּקָה הגיעה מתל אביב אליה עברה מלונדון לאחר שבנה החליט להתגייס. הבחירה שלה בכפר הזה בדרום צרפת היתה החלטה של רגע לאחר שוטטות קצרה במספר אתרים. התמונות היפות שהקרינו רוגע ושלווה של סמטאות צרות ונוף יפה שבו את ליבה והיתה לה הרגשה שזה הדבר שהיא צריכה כדי לרפא את עצמה מהפוביה שמצרה את צעדיה (תרתי משמע) והשתלטה על חייה עד כדי כך שצמצמה אותם.

היא רוצה עבור עצמה יותר. היא רוצה להתאהב שוב, היא רוצה לממש את עצמה יותר, היא פשוט רוצה לחיות ללא הפחד שינהל את חייה.

מרטין גם הוא מרגיש פספוס בחייו אשר ניכר ברוב התחומים. הגירושים המפתיעים, חייו המשובשים עם אחיו, והקנאה הקלה שהרגיש בכל פעם ביחסיו עם אביו כשתמיד חשב שאביו מעדיף את אחיו על פניו.

כל אחד מהם הגיע לצרפת לנסות לסדר איזה בקע בחייהם.

זה רומן בין שני אנשים בוגרים שעברו דבר או שניים בחייהם. אין פה את הפרפרים של הריגוש ההתחלתי, אבל יש פה משהו מגובש יותר שנוצר מתוך הכרה של אנשים שעשו דרך, אבל עדיין כמהים לאהבה, שיודעים איך הם רוצים שתיראה, ומחפשים את האהבה השקטה ולא את הריגוש הפרפרי אשר גורם לגוף תזזית, אלא את ההתאהבות הרגועה שמעניקה שלווה ובטחון כמו שמיכת פוך העוטפת את הגוף ומעניקה תחושת חום. הם בשלב כזה בחייהם בו הם מכירים את המושג אהבה על כל צדדיה, והיום הם מחפשים את הרובד היותר עמוק שלה, זה שמגיע אחרי שהפרפרים עפו לדרכם.

זה סיפור עדין והכתיבה שלו גם עדינה, וככזה הוא עשה דרכו אלי גם בעדינות וכבש אותי בשקט שבו.