מועדון קריאה לגברים (לא רומנטיים)

אזהרה: סקירה שלילית. כן אסביר מה אהבתי ומה לא אהבתי, ואני חושבת שיש אנשים שהספר הזה יתאים להם, ואני מקווה שהצלחתי בסקירה לגעת בנקודות שלא התאימו לי אבל יכולות להתאים לקורא המתאים.

בסקירה אני עוברת על מה שלא אהבתי ואז על מה שכן, כי בסוף נתתי 2 כוכבים ולא 1, אז למרות שזו סקירה שלילית – ראיתי דברים טובים ואני אנסה ספר אחר של הסופרת.

בגב הספר הסופרת מתארת שהיא אוהבת סיפורים בהם הסוף הטוב הוא ודאי, ולנשים יש את המילה האחרונה. זה אכן המצב בספר הזה, ואלו באמת שני דברים שאני אוהבת בספרים (כלומר, תלוי מתי, אבל אם פתחתי רומן רומנטי – כן), אבל... זה פשוט לא הספיק לי.

הספר עוקב אחרי תיאה וגאווין. גאווין הוא שחקן בייסבול גב-גבר כזה, שלפתע חבריו (שהם גם גב-גברים כאלו) חושפים אותו לעולם הנהדר של רומנים רומנטיים, אחרי שאישתו, תיאה, מבקשת להתגרש ממנו ונפגע לו מאוד האגו כשגילה שהיא נהגה לזייף לאורך הנישואין.

לא התחברתי לדמות שלו, כי כל מה שהניע אותו היה אגו. הוא קצת מעצבן אותי, אבל ברמה של לגלגל עיניים ולא ברמה של לשנוא אותו בעוצמה של אלף שמשות.

לא התחברתי לדמות שלה, כי אין לי מושג מי היא ומה היא, חוץ מזה שהיא אישתו והוא מאוהב בה (והיא אמא מושלמת לילדות שלהם).

לא זיהיתי קונפליקט שבאמת מעורר רגשות, ואפילו הרגע הדרמטי של האקט השלישי הסתכמה ב"...אוקיי, אז?". זה יותר מידי feel good, בלי כאב וקושי – מה שממש הקשה עליי כקוראת להיות בעדם.

לפני שהתחלתי לקרוא, אך אחרי שקניתי אותו, נזכרתי שזו סדרה ואחרי גוגל מהיר גיליתי שצדקתי והשאר לא תורגמו. לפני הקריאה התבאסתי, כי אני לא אוהבת לעבור שפה באמצע הקריאה של סדרה, אבל המשך הספרים בסדרה עוקבים אחרי שחקנים אחרים בנבחרת של גאווין, ולאף אחד מהם לא נקשרתי, אז אני לא מרגישה החמצה.

הטוב:

הקונספט של גברים חזקים ועשירים שנפגשיך בסתר כדי לדון ברומנים רומנטיים חמוד בעיניי, ואהבתי מאוד שמשולבים בספר חלקים מהספר שגאווין קורא. נאמר לו במפורש שהוא צריך ללמוד מהבחור בספר ההוא, אבל איכשהו התחברתי יותר לדמויות בספר שבתוך הספר, שהיה להם מעט מאוד "זמן מסך", לעומת הדמויות שהספר ליטרלי עליהם.

גם התיאורים של הילדות היו טובים ומציאותיים, על איך הדרמה בין ההורים משפיעה עליהם, אבל זה לא מספיק כדי להציל ספר

+ וזה כבר אולי rant שאין לו תועלת, וספק מכיל ספוילרים, אבל אלוהים אדירים אני שונאת את אחות של תיאה. נשבעת שהמטרה שלה זה לא שיהיה לאחותה טוב אלא לזרות כאוס. וואו בחורה נוראית. אני אפילו לא זוכרת איך קוראים לה ואני גם לא בטוחה אם היינו אמורים לשנוא אותה (ואז כתיבה מצוינת של ליסה שהצליחה לעורר רגש כל כך חזק על דמות משנית) אבל באמת בשלב מסוים התחלתי לגלגל עיניים כל פעם שהיא נכנסה לחדר. אם אמרתי שלא הצלחתי לפתח רגשות עזים על גאווין או תיאה, אחותה עדיין מרתיחה לי את הדם כשאני חושבת עלייה, ואני באמת לא זוכרת ספר שהייתי בו כל-כך אדישה לדמויות הראשיות אבל כל כך להוטה על דמות משנית אקראית. בסוף מבחינתי להרגיש בעוצמה כזו זו הצלחה של הסופרת וזו אחת הסיבות המרכזיות שאני כן אנסה עוד ספר שלה. אמנם זה רגש שלילי אבל העוצמה שלו היא מה שחשוב לדעתי (ההפך מאהבה זה אדישות, או קלישאת תנועות-נוער אחרת)