כהרף עין

כהרף עין - יואב בלום

כתר, 2023, 368 עמ'.

ז'אנר: מד"ב, מתח.

אף נקודת זמן איננה פשוטה יותר מהאחרת, כולן שוות, זה רק אתה שהבנת אז פחות.

(עמ' 13)

⏰️🧋

את הספר הזה סיימתי בחמישי שלפני השבת השחורה ההיא, אבל כשסיימתי רק התחלתי לכתוב את הסקירה, אפילו לא שלד מלא ובמוצ"ש לא הייתי מסוגלת לרשום בכלל סקירות, הראש היה במקום אחר..

חודשיים לאחר מכן, כשכבר התחלתי ספר אחר וכמעט סיימתי זה טיפה מבלבל, אז קחו את זה בחשבון.

⏰️🧋

מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד אוהבת את הספרים של יואב בלום (למעט הסוף של השני שהיה בנאלי מידיי וציפיתי למשהו יותר מרשים)

מודה שלספר הזה ניגשתי בציפייה למשהו וואו כי זה בכל זאת יואב בלום, אבל עם קצת הסתייגות כי שמעתי שהוא אמר באיזה פרק בפודקאסט שזו תהיה תעלומת חדר אחד [אבל זה לא מדוייק, לא כל הספר מתרחש באותו המקום (שזה מה שחשבתי בהתחלה)].

תחילת הספר אכן הייתה מאכזבת, מלא פיזיקה והסברים שהלכתי לאיבוד עד כדי כך ששקלתי לשמוע את הפודקאסט של יואב בלום על זמן ואז להתחיל את הספר מחדש, אבל שאלתי אותו במסנג'ר והוא כתב לי שהפודקאסט לא קשור לעלילה מלבד המילה זמן ושמיעה שלו לא באמת תעזור או תחדש משהו משמעותי בספר.

אבל מצד שני, לא נראה לו שויתור על ההסברים הפיזיקליים יהיה מה שישבור את הבנת הספר.

אז המשכתי.

ובאמת הספר השתפר והתמקד בעלילה יותר מאשר בהסברים חופרים, מתישים ולא מובנים בעליל (מחילה, אבל זה היה באמת חופר ולא מובן, אבל אולי זו רק אני שלא מבינה בפיזיקה 😅)

ואז שוב בסוף היה סוג של מונולוג שסוגר מלא פינות וגם שם הלכתי קצת לאיבוד, אבל יואב היה מודע לזה וזה היה קצת משעשע:

סופרים שמוסיפים עוד פרק אחרי שהעלילה כבר הסתיימה, רק בשביל לסגור קצוות.

(עמ' 358)

⏰️🧋

פרופסור יוני ברנד שתיין שוקו (זה הניסוח של יואב, לא שלי 😂 וזה חשוב כי אני גם שתיינית שוקו 🧋😋) המציא מכונת זמן.

אבל.. נרצח.

קצת לפני הרצח הוא חושד שהוא בסכנה וקובע פגישה עם שני בלשים מתחילים וחסרי נסיון:

אביגיל כנעני שעובדת למחייתה כספרנית ובאנקר - שחקן כושל וליצן מסיבות.

הם מגיעים לפגישה בביתו ונתקלים במחזה לא צפוי וקצת מלחיץ - הבית של יוני ברנד מוקף סרטים של זירת רצח.

עכשיו הם צריכים להתמודד לראשונה עם חקירת רצח.

כל חברי הילדות של ברנד חשודים, כי הם היחידים שיודעים בכלל על קיומה של מכונת הזמן.

⏰️🧋

הספר מתחלק ל-2:

1. חקירת הרצח, תשאול החשודים וכו'.

2. כל הקפיצות של המסע בזמן שהמכונה תיעדה כולל מה קרה מחוץ למכונה ובמרתף של ברנד בעצם.

איפשהו בהתחלה לפני כל הקפיצות בזמן היה עמ' ורבע שהיה בעצם סוג של תוכן עניינים (של חלק מהספר) אבל בעצם זה היה גם הקפיצות בזמן והעמ' זה בעצם כמות האנרגיה שהיה צריך לפתוח את השער, זה היה גאוני!! 🤩

יואב אמר בפאנל באייקון שזה מאפשר לאנשים לקרוא לפי איזה סדר שהם רוצים ולאו דווקא בסדר שהוא בחר שזה דיי מגניב ומאפשר לקרוא למשל לפי סדר התאריכים.

היה גם פרק קצרצר (אם אפשר לקרוא לשני עמ' פרק) ציני ומקורי מאוד שממש מתכתב עם הקורא שנקרא שאלות ותשובות לקראת פרק ההסברים הטכניים המתיש הוא היה משעשע מאוד והנה ציטוט מהסוף:

● אז עכשיו אפשר לדלג על הפרק?

○ אה...

● טוב, לא משנה.

(עמ' 76)

ואז הפרק פשוט נגמר 🤷🏽‍♀️😂

⏰️🧋

התחברתי לברנד מאוד.

כי הוא שתיין שוקו ובפרק הראשון הוא ראה אלאדין וכידוע אני מכורה לדיסני (דיי מובן מתמונת הפרופיל ☺️😁)

רק היה חסר איזה אזכור להארי פוטר וזה היה מושלם 😂😂😂

אבל היה אזכור לנרניה וזה היה גם חביב 🙂

לא רק זה, הוא גם ממש אהב לקנות ספרים והרי ידוע שקריאה ורכישה אלו שני תחביבים שונים ולא כל מי שאוהב לקרוא בהכרח גם קונה הרבה ספרים:

ליוני היו ערמות של ספרים סביב השולחן, הוא הזמין ספרים בקצב מהיר יותר ממה שיכול היה לקרוא.

(עמ' 51)

מאוד אהבתי גם את אליאנה (חברת ילדות של ברנד) היא צינית וממש מצחיקה:

"לא," אמר באנקר, "פשוט לא הזכרת שיש לכם אקדח בבית." "יש לנו גם סכינים," אמרה אליאנה, "במטבח. ובמרתף יש מקלות גולף שכבר שנים לא השתמשנו בהם. אפשר לעשות דברים נוראיים עם מקל גולף, אתה יודע? אם לוקחים מספיק תנופה, זה קטלני. שלא לדבר על כל הציוד לגינה שיש במחסן. את חפירה, מגרפה, הפוטנציאל מפחיד ממש." "יוני נורה," אמר באנקר. "את יכולה להבין למה אקדח הוא משהו שיכול לעניין אותנו."

(עמ' 133)

כאמא במשרה מלאה לילדים קטנים ובעל שעובד וחוזר רק בערב גם מאוד התחברתי לצד האימהי שבה:

"כן, הבית בבלגן!" קראה אליאנה. "ככה זה, בסדר? כמה ילדים בני חמש יצא לך לגדל לבד? ככה נראה בית שחיים בו, טוב? עם קשקושים על הקירות וחביתה על התקרה -" אביגל ובאנקר הרימו את ראשיהם - "לא באמת, זו רק דוגמה להגזמה! ככה נראה בית שחיים בו. לא נראה לך, אתה מוזמן לקום ולהתחיל לסדר הכול."

הייתי ממשיכה לצטט כי זה דיי משעשע, אבל בקצרה, הם פשוט קמו ועזרו לה לסדר.

(עמ' 127-128)

אז כן, גם אצלנו יש קשקושים על הקירות והבית רוב הזמן הפוך עם מלא צעצועים על הרצפה.

אבל כאמור, ככה זה בית עם ילדים קטנים.

אני אימצתי והפסקתי להתנצל על הבאלגן ולהרגיש לא נעים.

טריגרים ותכנים:

רצח (אחרי הכל זו חקירת רצח), אזכור של אונס אבל בלי פירוט גרפי ותקיפה אלימה.

שורה תחתונה:

למרות שאני מאוד אוהבת את הספרים של יואב בלום התאכזבתי קצת הפעם, אבל אולי זו רק אני וספרי מסע בזמן זה פשוט לא בשבילי.

אתן הזדמנות נוספת לספר אחר על מסע בזמן ואז אגלה סופית מה דעתי בעניין.