ליזל, ילדה בת תשע, חיה עם משפחה אומנת ברחוב הימל. הוריה נלקחו למחנה ריכוז. ליזל גונבת ספרים. זהו סיפורה והסיפור על דיירי הרחוב שלה כאשר הפצצות מתחילות ליפול.

☆ מעט מידע חשוב ☆

מספרו של ספר זה הוא המוות.

זהו סיפור קטן על:

ילדה

●

אקורדיוניסט

●

כמה גרמנים פנאטים

●

מתאגרף יהודי

●

ודי הרבה גנבות

☆ עוד דבר שעליכם לדעת ☆

המוות יבקר אצל גנבת הספרים שלוש פעמים.

אז הפעם אחרוג ממנהגי ולא אוסיף על התקציר כי זה יהרוס לכם.

אבל כן אוסיף מעט כדי שזה יצדיק סקירה 🤷🏽‍♀️😂

☆ כמה קטעים מהספר שהעלו בי גיחוך קל☆

☆ (ללא ספויילרים) ☆

☆ הנה עובדה קטנה ☆

אתם תמותו.

אני באמת מנסה להישמע מעודד בנוגע לכל העניין הזה, אם כי רוב האנשים מתקשים להאמין לי ולא משנה כמה אני מתעקש. אנא, האמינו לי. אני בהחלט יכול להיות מעודד. אני יכול להיות אכפתי. אוהד. אדיב. וזה רק ב-א'. רק אל תבקשו ממני להיות נחמד. נחמד לא קשור אליי בשום צורה.

זה הורג אותי לפעמים, איך אנשים מתים.

מסיבה כלשהי אנשים גוססים תמיד שואלים שאלות שהם יודעים את התשובה עליהן.

אולי זה כדי שיוכלו למות כשהם צודקים.

יש להם דבר אחד שאני מקנא בו. בני האדם, לכל הפחות, חכמים מספיק למות.

מבחינה טכנית:

הספר מחולק לעשרה חלקים וכל חלק מחולק לפרקים.

יש גם 'פתח דבר' ו'אפילוג' שהם לא ממש ברורים.

יש הרבה מילים ומשפטים בגרמנית אבל מיד אחרי זה יש תרגום.

אמנם הספר כתוב מנק' המבט של מלאך המוות, אבל רוב הספר מרגיש כמו ספר רגיל וכן מובן.

טריגרים:

יש טיפה אלימות וכמובן מוות, זה בכל זאת על מלחה"ע השנייה..

יש קללות כולל קללות עם האותיות ז**ה,

וקללות בגרמנית.

יש דיי הרבה קללות, אבל רובן בגרמנית.

זה יותר ספר מלחה"ע השניה מאשר ספר שואה, ואולי בגלל זה הוא ממש קליל וכמעט ואין תיאורים קריפיים, אבל יש פעמים בודדות שיהודים הולכים למחנה וקצת מתארים אותם, אבל לא משהו קשה במיוחד.

מבחינת גיל, כשהייתי באולפנה המורה להסטוריה המליצה על הספר הזה כשלמדנו על השואה, אז הוא מתאים לגיל תיכון בוודאות.

אמנם הספר 448 עמ', אבל יש הרבה קטעים שהם שורה אחת, לפעמים גם יותר שכתובים בתמצית, הם מובנים.

יש גם כמה עמ' בודדים של תמונות שהם חלק מהעלילה.

אז בתכלס הוא הרבה יותר קצר.

שורה תחתונה: מומלץ!!