אודה תחילה שהמוטיבציה לסקירה היא בעיקר הערה שהלכה והתגבשה לה לאורך הקריאה. אבל לפני ההערה - מעט על הספר: ׳שיעורים בכימיה׳ מתאר את קורותיה של כימאית מבריקה, אליזבט זוט, שאתרע מזלה לגדול בשנים שעל סף הגל השני של המהפכה הפמיניסטית. שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. העולם אמנם כבר פתוח בפני נשים, באופן עקרוני, אך היחס אליהן הוא כאל גברים מוגבלים משהו. גרמוס מציבה את זוט בלב המהפכה. אחרי שהיא זוכה ליחס מתנשא ופוגעני מהממסד האקדמי; כשנפשה נוקעת מכך שנשים הן בעיקר רפרנס לבעליהן; כשנשים אחרות מסתפקות בחיי נישואין ביתיים — זוט מוצאת את עצמה באור הזרקורים, בתוכנית בישול ביתית לעקרת הבית הממוצעת. כך לפחות לפי הגדרת המפיק. מבחינת זוט, כמובן, אין עקרת בית ממוצעת, התוכנית איננה ביתית אלא מעבדתית, ולא מדובר בבישול אלא בכימיה. ובאמצעות הכימיה היא מייצרת תובנות ורעיונות שמובילים את נשות ארה״ב להתחיל את השלב הבא במהפכה הפמיניסטית.

זאת השדרה הרעיונית של הספר, אבל לצידה גרמוס מגישה רומן עלילתי מוצלח למדי שבו שני גיבורים למודי סבל מצליחים למצוא את הדרך הלא־פשוטה לסייע זה לזאת. הרומן פוסע אחורה, פורס את הילדות והמהמורות שהובילו לנקודת ההווה, וממשיך משם אל ההתמודדות עם שנות השישים.

והוא גם משעשע למדי. הן באופן כללי, והן כשהוא מאיר באור אנכרוניסטי תופעות סקסיסטיות דוגמת ״הבחירה הנועזת של נשים ללבוש מכנסיים״ שהאומר אותה מופנה לשים לב למכנסיו שלו עצמו.

אבל נקודה אחת הציקה לי מאוד. מספר שכזה ציפיתי לאנקדוטות כימיות פה ושם. מין ערך מוסף מעניין. במקום זה הספר מסתפק אך ורק בניימדרופינג. אפשר למצוא בו שמות של מולקולות ותהליכים, אבל בלי הסבר של ממש לגבי אופן פעולתם. התופעה הזאת בלטה במיוחד בהרצאה קצרה על שלושה קשרים כימיים מוכרים (יוני, קוולנטי ומימני). ההסבר הופנה אל הנשים הצופות בתוכנית, כחלק מההכרה הטבעית ביכולותיהן. אבל הוא כלל אך ורק אנלוגיות מעולם הקשרים האנושיים ,ללא שום הסבר מדעי של ממש. מי שקורא אותו לא יזכה ולו להבנה מינימלית של אף אחד משלושת הקשרים. הנה דוגמאות:

״הקשר הקוולנטי דומה למסיבה שמשתפרת הודות לפאי שהכנת וליין שהוא הביא״

״קשר המימן - אני קוראת לו קשר ה׳אהבה ממבט ראשון׳ - כי שני הצדדים נמשכים זה לזה רק על בסיס של מידע חזותי״.

בדיוק ההיפך ממה שהיה צריך להיות, לפחות לטעמי. במקום לסמוך על הנשים הצופות (ועל הקוראים) ולקבל הצצה אל עולם הכימיה האמיתי - נשארים ברדידות האי־מדעית. וזה מפתיע ומאכזב. במיוחד על רקע הניימדרופינג הקצת מוגזם שגרמוס עושה באמצעות זוט (נתרן כלורי במקום מלח; ובמקום אספירין - חומצה אצטילסליצילית). זה לא כימיה. בוודאי לא ״שיעורים בכימיה״.

דודנית נוספת של הרעיון האי־מדעי הופיעה כאשר זוט התבקשה להמליץ על מרק מוכן מפחית, ולא התלהבה במיוחד. אפשר להבין מדוע אשת בישול תעדיף רכיבים טריים. פחות ברור מדוע הנימוק של *כימאית* לתיעוב מהמרק המוכן הוא ״מפני שהוא מלא בכימיקלים״. אחרי הכל, מי כמוה יודעת שגם הירקות - ושאר מרכיבי המרק - מלאים בהם.

ואם אנחנו כבר ברשימה שכזאת, מודה שגם לא התלהבתי מהקביעה הברורה שהיד הנעלמה היא קשקוש ליברטיראני, שמיוחסת דווקא למי שכתבה דוקטורט על כלכלת השוק החופשי.

כל זה לא אומר שהספר רע. הוא קולח, שנון, משעשע, ובנקודות מסוימות אפילו נוגע ללב. רק חבל שבמין ניגוד מעצבן לשמו (ואפילו לרעיון המרכזי שבו) הוא מכיל גם רכיב שדווקא לא לוקח ברצינות מספקת את העולם המדעי.