פשר הלילה

פשר הלילה, שמציג את סיפור חייו של אדוארד גלייבר, תופס את הקורא (או לפחות אותי) כבר בשורה הראשונה:

אחרי שהרגתי את אדום השיער, הלכתי לי לקווינס לאכול צדפות לארוחת ערב.

אותו אדום השער, מסתבר חיש, איננו אלא כלי המשמש את גלייבר בתהליך ארוך ומרתק של נקמה, שנפרש בפני הקוראים על רקע אנגליה הוויקטוריאנית.

גלייבר פותח את סיפורו בהווה, כשהוא בעיצומו של אותו תהליך נקמה, ומשם חוזר ומגולל את עברו, עתים באזני ידידיו, עתים לעיני הקוראים. ילדותו של גלייבר עברה עליו בצל התייתמותו מאביו, ובאהבתו לאימו הבודדה. כנער מוכשר ואוהב ספר הוא הצליח להתקבל לפנימייה היוקרתית באיטון ולעשות חיל בלימודיו, אך שם בוגד בו מי שהוא חשב לחברו הטוב, ועתידו אובד לו. הוא נאלץ לבנות את עצמו מחדש, ומוצא לעצמו משרה, מהצד הפחות מקובל של החוק, כשהוא מסייע למשרד עורכי דין מכובד להמנע מללכלך את ידיהם המהוגנות בעצמם. הוא רוכש לעצמו השכלה ביבליופילית נכבדה (קוקס נהנה לפזר אנקדוטות חביבות לאורך הספר), והופך את עצמו לאחד מאבות הצילום. במקביל, הוא לא חדל לרגע מתכנון הנקמה, ולאט לאט שבינו לבין מושא נקמתו קושרים עבותות עבים בהרבה מאלו שהכיר.

סיפורו של גלייבר נכתב בגוף ראשון, וגורם לקוראים להזדהות לחלוטין עם הדמות הכובשת, בעיקר בשל אי הצדק שנעשה עמה. הפשעים שבהם מודה גלייבר, והפשעים העתידיים שהוא מתכנן, כולם ניתנים לכאורה למחילה לאור הנסיבות. דווקא גלייבר עצמו, מתנחם מדי פעם על מעשיו ושולח את הקוראים להרהר בנכונותם להסכין עימם.

נוסף על דמותו של גלייבר, קוקס מגיש לקורא תמונה מרשימה של אנגליה של אותה תקופה, בעיקר באמצעות גלריה עשירה של דמויות מרתקות נוספות – החל בדמויות משולי החברה ובתי הבושת, עבור דרך בעלי עסקים ומקצועות חופשיים, וכלה באלו "המכובדים" שכבר נפטרו מעולו המכביד של הצורך בתעסוקה אמיתית. שלל הדמויות מאפשר לקוקס להקים לתחיה את אנגליה, להציג את החברה של אותה תקופה, את הנופים, את מקומות הבילוי; את חיי האחוזות וההבדלים העצומים שבין המשרתים והאצילים, וגם את המוסריות המפוקפקת משהו שאפיינה את אותה תקופה. את כל זה מבצע קוקס תוך הפגנה מרשימה של יכולת תיאורית והבעה לשונית. בנקודה זו ראוי לציין את התרגום המשובח של מיכל אלפון: עברית עשירה, מעוטרת פנינים, שתורמת לא מעט לרוחו הוויקטוריאנית של הרומן.

הספר עבה למדי, למעלה מ700 עמודים, ולמרות שאיננו רומן מתח קלאסי ולא רומן רומנטי (מהסוג שמציג היום חדשות לבקרים את אותה אנגליה הוויקטוריאנית) ואף על פי שקל לנחש לאן תובלנה חלק לא מבוטל מהעלילות - עדיין מאוד מאוד קשה להניח אותו מהיד.

הצטיידו, אם כן, בספל תה חם עם מעט חלב, והרשו לעצמכם לשקוע לכמה שעות טובות בספר מהנה.