השמש והכוכב

על הספר

ניקו דה אנג'לו עבר הרבה בתור חצוי - מסעות ברחבי העולם, נבואות זעם שלא נותנות מנוח ומלחמות עקובות מדם מול טיטאנים ואלים. ניקו הוא גם לא סתם עוד חצוי, אלא בנו של האדס אל השאול, מה שהופך את ההתמודדות שלו למורכבת אף יותר. כשמחנה החצויים מתרוקן וניקו מקווה שהפעם הוא יוכל פשוט להעביר כמה חודשים בלי סכנה כלשהי, קול שרודף אותו בסיוטים מתחנן לעזרה שוב ושוב.

ניקו מנחש מי האחד שמבקש את עזרתו ומחליט לצאת יחד עם בן זוגו הטרי ויל סולאס - בנו של האל אפולו, למעמקים החשוכים של השאול וטרטרוס. יחד השניים ילמדו להכיר אחד את האחר ויבינו כמה אמיתות עמוקות לגבי עצמם, וכמובן יאבקו במכשולים שונים ומשונים שכוחות קדמוניים שולחים בדרכם.

מה חשבתי במהלך הקריאה

אז מה יש לנו כאן? מצד אחד סיפור שמחזיר אותנו לטוב והמוכר מעולמו של פרסי ג'קסון, ומצד שני הוא בכלל משהו חדש ושונה לגמרי.

בנימה אישית, קראתי הרבה יותר מפעם או פעמיים את סדרת פרסי ג'קסון וגיבורי האולימפוס, ובשלב מסוים נטשתי את סדרת גורלו של אפולו. מהחוויה שלי הייתי ממליץ לקרוא את השמש והכוכב רק אחרי גורלו של אפולו, או לפחות אחרי גיבורי האולימפוס. אחרת לא תכירו את הדמויות ויש ספויילרים משמעותיים בספר לעלילות קודמות - בתחילת הספר גיליתי ספויילר על דמות מרכזית שמתרחש בסדרת גורלו של אפולו בנקודה מאוחרת מזו שעצרתי, שגם השאיר אותי בהלם עד לרגעים אלו.

אני לא אגיד שלהתחיל מהשמש והכוכב זה לגמרי בלתי אפשרי, כי אם חשקה נפשכם בכל זאת רק בסיפורו של ניקו (ואני אבין אתכם, הוא דמות מדהימה בעיניי) יש בספר אקספוזיציה ארוכה מאוד שמתפקדת כסוג של ריקאפ לאירועים חשובים, אם כי כאמור אני מפציר בכם לקרוא לפי הסדר הכרונולוגי.

ועכשיו לספר עצמו - בסך הכול נהניתי מהקריאה ויש לי תחושה שהעובדה שסדרת הספרים המקוריים הם חלק עמוק ממני כמו גם העובדה שאני קצת פריק של מיתולוגיה השפיעו על העניין. מלכתחילה באתי עם ציפיות לשקוע שוב לכתיבה של ריירדן והן יחסית התממשו, אבל יש כמובן שוני גדול בין חומר המקור לספר הנוכחי.

למה אני מתכוון? קודם כל, לעומת הספרים המקוריים הפעם המאמץ לשלב קוראים חדשים לפעמים מרגיש מאולץ, השמש והכוכב הוא יותר מ400 עמודים ועד כמעט חצי ספר מסע החיפושים עצמו אפילו לא מתחיל. זה לא בהכרח דבר רע וכשהעלילה עצמה מתניעה יש לה קצב סבבה, אבל הרגשתי שלקח קצת יותר מדי זמן.

מה שמוביל אותי לדבר על ההבדל המשמעותי ביותר בספר הנוכחי: הפעם מערכת היחסים היא זו שמובילה את הטון והפרמיס של הספר, והעלילה היא הדבר שמניע ו"מדביק" את החלקים בסיפור. וזה לעומת ספרי המקור שם הפוקוס הוא על עלילה ממוקדת בכל ספר שבסופו של דבר מתפתחת לאחת רחבה יותר עם שאר הספרים בסדרה, וברקע נרקמו להם סיפורי אהבה. אני כן חושב שהשמש והכוכב כתוב נהדר מכל הבחינות שלו, אבל באותה נשימה צריך לציין שבאופיו הוא שונה - ויכול להיות שבהמשך הסיפור של ניקו יתרחב (אני אקרא בקרוב ממש את השני בסדרה וכולי תקווה שזה אכן המקרה).

אז אחרי שהצפתי במה השמש והכוכב מתמקד, אפשר לדבר על הקשר של ויל וניקו - ניקו דומיננטי ודמות מעניינת בהרבה לפחות בשבילי, אבל הספר מנגיש בצורה יפה את הקשר ביניהם, גם במובנים פשוטים יותר של זהות מגדרית אבל גם בצורה פרטנית יותר כלפי המהות של כל אחד מהזוג כשני אנשים שמנוגדים מעצם הווייתם.

מדובר בספר נוער, אז המסרים לפעמים חוזרים על עצמם וקצת בבוטות מדי פעם, אבל בסך הכול הם שזורים בעלילה בצורה שלא מפריעה לה להתקדם.

טריגרים ותכנים רגישים

אלימות, פציעות וקרבות מול שדים ומפלצות - בערך באותה רמה כמו בשאר הספרים של ריירדן. לדעתי הספר יתאים יותר לגיל 13/14 ומעלה, הוא קצת אפל יותר ומתעסק בנושאים רגישים של התבגרות.

מיניות - לא יותר מנשיקות.

לסיכום

אז מה בסוף? היה לי כיף גם אם לא מושלם, אני לחלוטין אמשיך לספר השני גם כי אני קצת קהל שבוי אבל גם כי הספר נהדר, פשוט שונה מהפרויקטים המקוריים של ריירדן - או לפחות איך שאני זוכר אותם.

מומלץ לחובבי ספרות נוער וספרות גאה, הרפתקאות ומיתולוגיה.

448 עמודים | תרגום: יעל אכמון | מאי 2024

תודה שקראתם:)