ראיון עם יואב בלום

יואב בלום | 48 | נשוי + 3 | גבעת שמואל | סופר

שלום יואב! בימים אלו יוצא לאור הספר השישי שלך - ״הסופר״. מה בעצם גרם לך לכתוב אותו?

"הסופר" נכתב עקב ומתוך משבר יצירתי עמוק שהייתי בו בימי מלחמת חרבות ברזל. אירועי ה7.10 והמלחמה טלטלו בי משהו שגרם לי לשאול את עצמי מחדש שאלות לגבי הכתיבה שלי, הצורך בי ובה והאופן שבו אני באמת תורם משהו לעולם. מיכאל קורן, הסופר שבספר, הוא שיקוף של המשבר הזה, גרסה מוקצנת יותר של החלקים הקוצניים בו ושל דברים שכתבתי לעצמי כחלק מהניסיון להבין. במובן הזה, "הסופר" איננו הבעת עמדה או דיון, כמו שהוא השמעה של צעקה שהרגשתי צורך לתת לה ביטוי ופתיחה של שאלה שעל קורא יכול לענות עליה על פ י עצמו.

כמה זמן לקח לך לכתוב את הספר?

הכתיבה והעריכה של הספר עצמו לקחה כשנה וחצי או קצת יותר, אם כי העיסוק בנושא וכל מה קשור אליו התחיל חודשים רבים לפני תחילת העיסוק בעלילה עצמה. בספר יש גם קטעים שנכתבו על פי רעיונות לסיפורים בהם התעסקתי כבר זמן רב לפני כן, כך שיש בו גם אלמנטים בני כמה וכמה שנים.

גיבור הספר הוא בעצמו סופר, בשם מיכאל קורן. עד כמה מיכאל הוא ההשתקפות שלך, או של חלקים ממך?

כמו שאמרתי למעלה, מיכאל הוא השתקפות של הנקודה הנמוכה, של המשבר. אני בתור אדם עולה ויורד כמו כל אחד אחר ביום יום שלי. מיכאל הוא גרסה קיצונית של רגעים שהיו לי, בעיקר בשנה הראשונה של "חרבות ברזל", לפעמים רגעים כועסים יותר, לפעמים ציניים מעט. דרך הכתיבה על מיכאל למדתי גם דברים על עצמי, אבל אני נזהר מאוד מלומר שהוא משקף אותי, למרות שברור לי - וזה חלק מהסיכון שבכתיבת ספר כזה - שהרבה אנשים יבצעו את ההשוואה הזו עד סופה.

בחלק מסויים בספר, אתה מראה את היכולת של ספר להשפיע באופן רחב על המציאות, אך מיכאל קורן עצמו לא רואה את זה. במה אתה עצמך מאמין?

אני מאמין שאי אפשר לדעת. האופן והיכולת של ספר ספיציפי להשפיע באופן רחב על המציאות היא משהו שאי חושב שספרים בודדים מצליחים להשיג. אני מאמין שספרים יכולים לגעת בקוראים, לא כמכלול, אלא כבודדים, כי אני באמת רואה את זה קורה. אבל השפעה רחבה ואמיתית של ספר על המציאות? אני חושב שזה קורה מעט מאוד וגם אז יכול לקרות בצורה נסתרת, כזו שלעולם לא נראה או נרגיש. החלק עליו את מדברת גם הוא איננו חד משמעי, אם קוראים אותו בזהירות. אני רוצה לתת לקורא להחליט את דעתו על שאלות כאלו. מה שברור הוא שמיכאל ותפיסתו קושרים יותר למצבו הנפשי האישי, מאשר ל"עובדות", אותן הוא לעולם לא יידע לאשורן. השאלה הזו צריכה להשאר פתוחה.

הרגשת שתהליך הכתיבה של הספר הזה שונה מהספרים הקודמים?

כן. זה היה ספר יותר קשה והייתה בו פחות עלילה לתכנן ויותר מרחבים נפשיים להבין וזה בא לידי ביטוי בקושי לכתוב. בנוסף, עד הרגע האחרון לא הייתי בטוח שארצה להוציא את הספר הזה או שהוא רק בשבילי וזה גם שינה לא מעט דברים, הן בתהליך הכתיבה והן בעריכה אחר כך. גם תהליך היציאה לאור של הספר הזה יותר קשה והצורך לדייק אותו לעולם החוצה והשאלה האם הוא מגיע ממקום נקי ומיטיב ממשיכה להתגלגל גם עכשיו.

אם היית יכול לזקק מתוך תהליך הכתיבה והוצאת הספר (כולל כל הדברים מסביב כמו שיווק, ראיונות, ביקורות) רק את הדברים שאתה באמת מתחבר אליהם, וזורק הצידה את כל השאר, מה היה נשאר? מה היה הולך?

הייתי משאיר את החלק שבו אני יושב וחושב על הרעיונות, מזכך מהם אפשרויות ועלילות - הבהייה בקיר או החלימה בהקיץ. ואז, במקום לכתוב, הייתי יושב לשיחה עם כל אחד ואחת מהקוראים הפוטנציאליים, כחברים, על קפה. הייתי משוחח איתם ומספר להם את הגרעין של הסיפור, את האפשרויות, את הדברים שמלהיבים אותי בסיפור או הרעיון הזה. הייתי מנהל את הפינג פונג הרעיוני עם כל אחד ואחת בנפרד, משתף ומקבל תגובות, ומעביר את ההתלהבות או התחושות שלי ונותן אז לכל קורא וקוראת להמשיך לחשוב על זה בעצמו.

בסך הכל בששת הספרים שלך עבדת עם שלושה עורכים שונים. הדמות של גדעון, העורך של מיכאל, מבוססת עליהם באופן כלשהו?

לא ממש. לכל אחד מהעורכים שלי יש את האופי ושיטת העבודה שלו. אבל לגדעון, העורך שבספר, יש אישיות שבעיקר נבעה מהצורך שלי להשמיע קול שונה מאשר הקול של מיכאל קורן, הסופר, גם באופי וגם בנקודת המבט. לגדעון יש תפקיד סיפורי ברור, מעבר להיותו "העורך". אני אוהב מאוד את העורכים שלי, והשתדלתי להעביר את ההערכה שלי לעבודת העריכה גם בתוך הספר, אבל גדעון הוא דמות שעומדת בפניי עצמה.

בספר יש דמויות וחלקי סיפורים. האם הם מבוססים על דברים שהתחלת לכתוב בעבר למגירה, או יצרת אותם עבור הספר? יש לך סיפור או דמות אהובה במיוחד, מתוכם?

כן. חלק גדול מחלקי הסיפורים שבספר הם למעשה סיפורים או טיוטות לסיפורים שהתחלתי לעבוד עליהם או שתכננתי לעבוד עליהם. במובן הזה, הספר היה סוג של "ניקוי שולחן" מהסיפורים שעוד חשבתי אי פעם לכתוב, כולל כאלו שכבר היו מספר פרקים או סינופסיס שלם שחיכה לפיתוח. הסיפורים הללו יצאו עכשיו החוצה לעולם, בצורתם הבוסרית, כחלק מההחלטה לגבי האופן שבו אני רוצה לכתוב את "הסופר" וכשיקוף למה שקורה בספר עצמו.

הספר שונה מאד מהספרים הקודמים שלך, וזה מתבטא גם בכריכה שקיבלה עיצוב בקו שונה. היה לך (או להוצאה) חשש להוציא לאור ספר כזה, שהקוראים יגיעו עם ציפיות לא נכונות?

הספר באמת שונה וביקשתי כריכה שונה בכוונה בכדי שהוא גם ירגיש כזה. וכן, יש חשש גדול מאוד, לא רק שקוראים יגיעו עם ציפיות לא נכונות, אלא בכלל שבגלל הציפיות חלקם ירגישו "מרומים". אני אוהב מאוד את הקוראים שלי, אני מקווה שזה מספיק ברור גם מהספר עצמו, והיה לי חשש גדול שחלקם ייפגעו מהעיסוק בנושאים שיש בו. אני עדיין חושש, בין השאר מהשאלה האם הספר הזה מוסיף טוב בעולם או לא. אני מחכה לראות. אני מבין שיהיו מי שלא יאהבו את הספר, אבל מקווה שעדיין הוא יהיה כן מעניין, מעורר מחשבה או שיחה, או לפחות ירגיש מספיק מלא בכנות. לפעמים אנשים לא יאהבו את הצעקה שלך, זה בסדר. אני עדיין סקרן מאוד לתגובות, רוצה לדעת איך הספר ייתפס בעיניי הקוראים ומקווה שהם יבינו. החשש הוא שאנשים יחשבו שאני ומיכאל קורן הם אחד לאחד אותו אדם, במקום להבין שמיכאל קורן התגלמות הנושאים שעליהם אני רוצה לדבר עליהם אני רוצה שיחשבו, שעליהם אני רוצה לפתוח שיח, גם אם אני באופן אישי, לא תמיד אשתתף בו.

סוף הספר... לא נספיילר לקוראים שלנו, אבל ידעת מראש איך הספר יסתיים, או שהסוף עבר שיכתובים ושינויים? היו לך התלבטויות לגביו?

סוף הספר היה די ברור לי מהיום הראשון, עוד כשרק חשבתי על הרעיון הבסיסי. הוא נראה לי כמעט ברור מאליו.

בחרת לחלק את הספר לשישה חלקים (+פרולוג), שלכל אחד מהם שם בעברית, ושם אחר לגמרי באנגלית. תוכל לפרט על הבחירה הזו?

כל אחד מהחלקים קיבל את שמו על פי העניין המרכזי שיש באותו חלק והחלוקה עצמה קשורה להתפתחות של הסיפור והתנועה בין זמנים שיש בו. אבל השמות באנגלית הם ציטוטים של עצות או כללי כתיבה שקיימים (show don't tell הוא כנראה המפורסם שבהם). כללי הכתיבה הללו מתכתבים גם הם עם מה שקורה בפרק ומכיוון שהספר עוסק גם במתח שבין הצורך האומנותי לבין הצורך לפעול על פי craftmenship מסויים וכללים מסוימים בזמן כתיבה, זה נראה לי נכון שהכללים האלו יהיו שם בשביל הרובד הנוסף הזה.

תוכל לספר על תהליך עיצוב הכריכה? ידעת מראש מה אתה רוצה שיהיה שם?

ידעתי שאני רוצה כריכה שונה מהכריכות שהיו עד היום - לא אלמנט ויזואלי בודד באמצע של רקע חלק. רציתי גם שתהיה הפרדה ברורה בין שם הספר לשם שלי בשביל להמנע מספר שכשמרימים אותו קוראים בנשימה אחת "הסופר יואב בלום". מספיק אנשים יחשבו שהוא עליי גם ככה, לא צריך להגזים. עברנו על מספר אפשרויות, בדקנו שוב ושוב ואפשר לומר שכמעט הסכמנו על כריכה. אבל אז ביקשתי לפתוח מחדש את הדיון ונועה שניר המעצבת הגאונה (שעיצבה את כל הספרים האחרים שלי גם כן) שברה את התבנית עם הצעה חדשה לגמרי ופשוט זרקנו הכול והלכנו עליה.

אתה מרגיש שהכתיבה שלך השתנתה לאורך השנים? אם כן, באיזה אופן?

אני חושב שאני בעל ניסיון יותר, מכיר יותר את "השיטה" על הטוב והרע שבזה (למשל, אני רואה עלילות ותבניות סיפוריות בכל מקום, שזה קצת משגע).

אני מקווה שאני כותב טוב יותר, בטוח יותר, אבל אני גם רואה הכול "מבפנים" ולכן אני לא יכול באמת לדעת. אני כן מבין יותר את מה שמניע אותי, את מה שמעניין אותי ואת מה שחשוב לי.

אבל אני חושב שכבר ב"כהרף עין" סיימתי שלב מסויים בשלבי ההתפתחות שלי כסופר - סיימתי להתעסק בנושאים מסויימים שאליהם חזרתי שוב ושוב. אני עדיין לא בטוח אם ומה השלב הבא.

יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

חברים, אני יודע שזה לא ה"ספר יואב בלום" שדווקא חשבתם שאתם רוצים ואני מקווה שעדיין תקבלו ממנו חוויה טובה ומעניינת או לפחות מעוררת מחשבה. אני מודה גם לכל מי שיחליט שהספר הזה שווה את הזמן ותושמת הלב שלו ולא לוקח את זה כמובן מאליו. אשמח לשמוע את דעתכם אם וכאשר תקראו.