ראיון עם יעל פורמן

השבוע בפינת מאחורי הספרים אני ממש ממש מתרגשת לראיין את יעל פורמן.

אם איכשהו עוד לא יצא לכם להכיר את האדם הנפלא הזה - היא סופרת של ספרי פנטזיה שמוציאה עכשיו במודן הוצאה לאור את ספרה השלישי (״העדינה מכולן״, פנטזיה לנוער בוגר), כותבת סיפורים קצרים, ואקטיביסטית (וכותבת) בנושאים מדעיים בדגש על מחלות וחיסונים.

זה ראיון שממש שמחתי לעשות כי באופן אישי אני גם קצת מעריצה של יעל בעצמי🙂

יעל, כיף לארח אותך אצלנו! ממש החודש יוצא הספר השלישי שלך - ״העדינה מכולן״, ספר פנטזיה לנוער שיוצא בהוצאת מודן. על מה הוא מספר?

הגיבורה של הספר היא טוהר טאסי, נערה בת 18 שבדיוק סיימה י"ב וברווח שבין סיום הלימודים לתאריך הגיוס עובדת כפועלת אצל קבלן שיפוצים. היא אוהבת עבודות כפיים, לובשת מה שנוח לה ומתעניינת במה שהבנים מתעניינים. החלום שלה אחרי הצבא להיות קבלנית שיפוצים בעצמה. אבל כשאחותה זוהרה, שנראית ומתנהגת כמו נסיכת דיסני, מתחתנת, טאסי הולכת איתה למכון היופי, שם עושים לה מייקאובר והיא יוצאת משם מאופרת, מסורקת, בשמלה צמודה ועל עקבים.

בדיוק ביום הזה, היחיד בחייה שבו היא נראית כך, לורד רשע מעולם אחר שולח את המשרת שלו להביא מכדור הארץ את הנערה הכי עדינה ויפה שהוא יכול למצוא. המשרת מגיע לחתונה כדי לאסוף את האישה הכי עדינה באזור, זוהרה, אלא שזוהרה מתחתנת מול עיניו, וכעת הוא כבר לא בטוח שהיא זו שהוא אמור להביא. ואז הוא רואה את טוהר.

כמה זמן לקח לך לכתוב אותו?

את הטיוטה הראשונה כתבתי במשך שלושה שבועות מאוד אינטנסיביים בקיץ 2016, שבסופם הייתה לי נובלה שעלילתית היא בערך שליש מהספר הסופי. לא הייתה שם מספיק עלילה כדי להחזיק ספר, אז כתבתי את הטיוטה השנייה שכללה גם את השליש השני בעלילה. את זה כבר שלחתי לעורך שהיה לי אז במודן ותוך יומיים הוא החזיר לי תשובה שהוא מאוד אהב, אבל זה לא מספיק. חסר משהו. בשבועות שאחרי זה הוספתי את השליש השלישי של העלילה, כך שמשלב הרעיון ועד גיבוש העלילה הסופית עברה בערך חצי שנה, פלוס מינוס.

איזה שלב הכי אהבת בתהליך כתיבת והוצאת הספר? איזה שלב הכי פחות אהבת בתהליך כתיבת והוצאת הספר?

השלב שאני הכי אוהבת בכתיבה זו הכתיבה עצמה. מהרעיון, דרך משחקי התפקידים שאני עושה בראש עם כל הדמויות שלי ועד הפריקה של הכול על הנייר או מסך המחשב.

השלב הכי פחות אהוב עלי זה שלב העריכה, עם הערות העריכה והשכתובים הנדרשים. בסוף השלב הזה מאוד משפר את הספר הסופי, אבל זה השלב שאני לא נהנית ממנו.

הספר הזה לא היה מיוחד יותר מאחרים מבחינה זאת. זה ככה בכל הסיפורים שאני כותבת, אבל בספרים זה בקנה מידה יותר גדול.

איך הגעת לתחום הכתיבה? מה משך אותך לתחום הזה?

כשהייתי בת 14 הייתה תחרות סיפורים קצרים בבית הספר. לכבודה כתבתי את הסיפור הראשון שלי, והוא אפילו התפרסם בעיתון בית הספר למרות שלא זכה בכלום. מאותו רגע רעיונות התחילו לזרום והתחלתי לכתוב אותם. אני לא בטוחה שמשהו משך אותי לתחום. זה בא לבד. אפשר לומר שלא יכולתי שלא לכתוב את הסיפורים שהתרוצצו לי בראש. לפני כמה שנים כתבתי סיפור בשם "כתיבה טובה" שהתפרסם באתר האגודה הישראלית למד"ב ופנטזיה שמדבר על זה, על הדחף הבלתי נשלט הזה להוציא החוצה סיפורים.

https://www.sf-f.org.il/archives/3386

זה המשך לסיפור קודם שגם כן דיבר על סיפורים.

כמה ספרים וסיפורים כתבת עד היום?

הרבה. רוב הסיפורים הקצרים שכתבתי פורסמו. חלקם גם זמינים אונליין. כתבתי גם כמה תסכיתים, שכמה מהם בוצעו במסגרת קבוצת "מספרי הסיפורים" שפעלה לפני כעשור, וחלקם כהופעה חיה בכנסים. הסיפור שלי "הדרך לראש פינה החדשה" מהיה יהיה 23 התחיל את דרכו כתסכית כזה.

"העדינה מכולן" הוא הספר השלישי שלי שיוצא לאור, אבל יש לי עוד כתבי יד באורך ספר שלא יצאו לאור. אני עדיין משפרת אותם מדי פעם, ומקווה שאולי יום אחד גם הם יתפרסמו.

יש לך סיפורים וספרים שזכו בתחרויות ופרסים?

בתחרות סיפורים קצרים שנערכה בצה"ל בזמן השירות שלי קיבלתי ציון לשבח, והסיפור פורסם בספרון בשם "דפים ראשונים בספר" שהפיק חיל החינוך ושאיגד את שלושת הזוכים וארבעת הסיפורים שקיבלו ציון לשבח. מאוחר יותר הייתי מועמדת לפרס גפן כמה פעמים. ואחר כך זכיתי מקום שלישי באחת מתחרויות הסיפורים של האגודה למד"ב ומקום שני בתחרות מתכונים קניבליים היתוליים. בתחרות לקראת כנס עולמות בשנת 2009 זכיתי במקום הראשון עם הסיפור "קירות ריקים", שהפך מאוחר יותר לספר הראשון שהוצאתי, "ילדי בית הזכוכית". באותה שנה זכיתי גם במקום שלישי ובפרס חביב הקהל בפרס עינת עם הסיפור "מי יבנה בית". ואחרי שיצא "ילדי בית הזכוכית" הפסקתי להשתתף בתחרויות.

איך בחרת את שם הספר?

לדעתי שם של ספר צריך לשאוף לזקק את הרעיון של הספר, במידת האפשר. והסיפור כולו נובע מכך שטוהר הובאה לארץ שהיא מגיעה אליה בתור הנערה הכי עדינה מכל הנערות, והיא כל כך לא. השם הזה קפץ לי לראש תוך כדי תהליך הכתיבה כי הוא הפער שעומד בבסיס הסיפור בין מה שטוהר הייתה אמורה להיות למה שהיא באמת.

למה דווקא פנטזיה לנוער?

אני כותבת את מה שאני אוהבת לקרוא. אני גם לא מאוד אוהבת את התווית של "פנטזיה לנוער". זאת פנטזיה, והיא מתאימה למי שאוהבים פנטזיה. אם במקרה יותר בני נוער צורכים את סוג הפנטזיה הזה, אז סבבה, אבל זה לא אומר שלמבוגרים אסור.

מי אייר/עיצב את הכריכה? תוכלי לספר על תהליך עיצוב ובחירת הכריכה?

את הכריכה איירה סופיה וולוביק המהממת. היא שלחה שלוש סקיצות ראשוניות, שמתוכן אהבנו שתיים, והכריכה הסופית היא שילוב גאוני של שתיהן ביחד. היו לי רק מעט הערות בעיקר לגבי קווים עדינים ממש בעיצוב הדמות המרחפת, והתוצאה מושלמת. סופיה תפסה בול את הרוח של הספר שרציתי להעביר, ואת האופי של הגיבורה הראשית. אני בכנות לא חושבת שאפשר היה לאייר כריכה טובה יותר לספר הזה.

מי ערך לך את הספר? איזה שינויים חשובים ומשמעותיים עשו בתהליך העריכה של הספר?

את הספר ערכה מיכל פזMichal Paz, העורכת של ספרי הילדים והנוער של הוצאות מודן וכתר. רוב העבודה הייתה דווקא על התחלת הספר, שם נסחפתי קצת באקספוזיציה והדקנו שם את העלילה, ובחלק האמצעי שלו עם שכתוב גדול שהוריד כפילויות שהיו שם. עשינו גם החלפה של שמות ושל מונחים, אבל מעבר לזה לא הייתה מהפכה. העלילה היא אותה עלילה של הטיוטה השלישית המלאה. הרבה מעבודת העריכה התמקדה בעבודה על היחסים בין הדמויות ושיפור דיאלוגים כדי שישקפו את מה שבאמת רציתי לכתוב, ואין ספק שהספר הרבה יותר טוב כעת לאחר העבודה המעולה של מיכל.

זהו הספר השלישי שאת מוציאה בהוצאת מודן. איך הגעת דווקא אליהם?

בואו נחזור בזמן ל-2009. אחרי שזכיתי בתחרות הסיפורים של עולמות עם "קירות ריקים", תהיתי מה לעשות עם הסיפור. יכולתי לשלוח אותו כרגיל לפרסום באתר האגודה או בבלי פאניקה או לשמור אותו לפרסום ב"היה יהיה" של 2010, אבל ידעתי שיש לי משהו מיוחד מהרגיל ביד. כבר כששיגרתי אותו לתחרות, שאז עוד הסיפורים שלה היו פתוחים לעיון של כל הקהל, ידעתי שאני הולכת לזכות, והוא באמת זכה בהסכמה פה אחד של כל השופטים. הייתה לי הרגשה שזו תהייה טעות סתם לפרסם את הסיפור כמו שהוא. התייעצתי עם חברים, ויעל שרר הייתה זו שאמרה לי שזה יכול להיות בסיס לספר ילדים ושאני צריכה לשלוח את הסיפור, כמו שהוא בגירסתו הקצרה, להוצאות ספרים.

אז שלחתי, כי מה היה להפסיד, ובאמת חזרו אלי משתי הוצאות: מזמורה ביתן דביר וממודן. הגעתי לפגישה בזמורה ביתן, ומיכל פז עבדה אז שם ודיברתי איתה ועם עוד מישהי והן רצו שאפתח את הסיפור לרומן לבני הנעורים. ואחר כך נסעתי לפגישה במודן והם כבר הציעו לי חוזה על בסיס הרחבה של הסיפור הקיים. בסופו של דבר במודן רצו לפרסם את הספר שאני רציתי לכתוב, אז בחרתי בהם, ומאז אני איתם. ואיכשהו היקום סידר שמיכל תעבור לעבוד בכתר ומשם תגיע למודן כדי להחליף את שמעון ריקלין, העורך שבחר ב"קירות ריקים" שהפך ל"ילדי בית הזכוכית", ומיכל באמת קיבלה ממני ספר לבני הנעורים כמו שהיא רצתה אז.

את אקטיביסטית בנושא מחלות וחיסונים וגם כותבת טורים למכון דוידסון, וזה נושא שקרוב ללבך. זה נכנס גם לספר, בישירות או בעקיפין?

לא לספר הזה. אבל יש לי סדרת סיפורים בשם "הכזבנית" שמדברת בדיוק על הנושא הזה, וזמינה אונליין באתר בלי פאניקה. ויש לי גם נובלה בשם "העולם של פולסמן" שמדברת על יצירת תיאוריות קונספירציה ופורסמה באתר החדש של פנטסיה 2000, ועוד סיפור בשם "חולה אפס" שמדבר ישירות על מגפת הקורונה וגם על מתנגדי חיסונים. הסיפור פורסם בהיה יהיה 2022.

מתכננת את הספר הבא?

יש לי עוד ספר שכתבתי בסוג של הפתעה, גם לעצמי, לפני כמעט שנתיים. הבטאים התלהבו ממנו, ואני מחכה שלמיכל יהיה הפנאי לעיין בו ולומר לי אם מודן תרצה גם אותו. אני מאוד מקווה שהוא יהיה הספר הבא שלי.

יש סיכוי שתוציאי המשכים לקרעי עולם?

זאת נקודה כואבת כי שני ההמשכים של קרעי עולם כבר כתובים, והיו כתובים כשהראשון יצא לאור, ולמעשה, כשהגיעה מגפת הקורונה, שמעון ואני היינו בעיצומה של העבודה על החלק השני. מודן עברה לעבודה חלקית כי בקושי יצאו ספרים, וגם אני מצידי שקעתי לגמרי בנושא הקורונה ולא הייתי פנויה נפשית לעבוד על הספר, ואז שמעון פרש ומיכל שנכנסה לנעליו בצדק פחות רצתה להיכנס לעבודה על חלק שני של ספר שהיא לא עבדה על הראשון שלו, וגם ככה, בגלל הקורונה, עבר יותר מדי זמן מאז שפורסם הראשון. אז עברנו לעבוד על העדינה מכולן.

אני לא יודעת אם ההמשכים של קרעי עולם יצאו יום אחד. הלוואי שכן, כי אמנם קרעי עולם עומד בזכות עצמו, אבל כן התחלתי שם סיפור גדול יותר מזה של קרעי עולם, שנפרש על פני טרילוגיה.

אני שוקלת את הרעיון להוציא אותם לבד. אולי אם ינחת עלי משמיים סכום גדול של כסף.

את מרגישה שהכתיבה שלך השתנתה לאורך השנים? אם כן, באיזה אופן?

אין ספק שהכתיבה שלי השתפרה מאוד עם השנים. הסיפור שיהיה לי בהיה יהיה 2026, הוא כתיבה מחדש של סיפור שכבר פורסם בחלומות באספמיה. ואת מה שעשיתי בו במהלך 2022 לא הייתי מסוגלת לעשות ב-2003. אין תחליף לתרגול.

איזה עצות וטיפים יש לך למי שרוצה לכתוב או להוציא ספר?

אל תכתבו רק כדי להיות סופרים. תכתבו אם יש לכם סיפור שאתם ממש רוצים לספר. אתם לא הדבר החשוב. הסיפור הוא החשוב.

כתיבה זה דבר שצריך לתרגל אותו. היצירות הראשונות שתכתבו כנראה לא יהיו מוצלחות, אבל אתם לא תדעו את זה. אל תרוצו לפרסם את כתב היד הראשון שלכם. שימו אותו בצד. תנו לו לנוח. תנו לעצמכם להתנתק רגשית מהטקסט. תכתבו עוד דברים. תקראו ספרים וסיפורים של אחרים. תעשו בטא לסופרים אחרים כי אנחנו רואים טעויות של אחרים הרבה יותר בקלות מאשר את הטעויות של עצמנו, וככה נלמד לזהות אותן גם אצלנו. בקשו בטא מאנשים שאתם סומכים עליהם כדי שהם יצביעו בשבילכם על הטעויות שלכם. תשתתפו בתחרויות. תרגלו את הכתיבה שלכם, ותזכרו שהקורא לא חי לכם בתוך הראש.

איפה אפשר לקרוא את הסיפורים הקצרים שכתבת?

יש לי סיפורים באתר בלי פאניקה, שם גם פורסם הסיפור הראשון שלי אונליין, "הצבעים הנכונים". פרסמתי סיפורים גם באתר האגודה הישראלית למד"ב, בגיליונות הראשונים של חלומות באספמיה, וגם באחרון שלו בניסיון החידוש שלא צלח. פרסמתי גם בחלק מהפרויקטים של כנס מאורות ואפשר למצוא אותם באתרים הישנים של הכנסים. יש לי סיפור בכל גיליון של "היה יהיה" מאז 2009 ועד היום. סיפור שלי התפרסם גם בכתב עת בשם "מטען" שלא היכרתי עד אז ושהעורך שלו ביקש ממני סיפור אחד לפני שנים, ובכתב העת הניסיוני "לפרקון" שלצערי לא שרד מעבר לשלושה גיליונות. חוץ מזה יש לי סיפורים שתורגמו לאנגלית (ואחד מהם גם ליפנית) והתפרסמו בשני כרכי Zion’s Fiction. והסיפור שלי "בדורופוביה" מאתר האגודה אפילו תורגם פעם לספרדית והתפרסם באתר תרבות ארגנטינאי כי מצא חן בעיני המפעילים שלו. אני לא יודעת אם האתר עדיין קיים.

מה המסר שאת רוצה שאנשים יקחו איתם מהספרים שלך?

ילדי בית הזכוכית מדבר על זכויות בעלי חיים. קרעי עולם מדבר על משחקי דמיון שהופכים למציאות כואבת ומסוכנת. העדינה מכולן מדבר על אישה שמתחפשת למשהו שהיא לא, ומסתבכת בגלל זה עם אנשים מאוד רעים. אבל ברמה עמוקה יותר שלושת הספרים מדברים על שיעבוד ועל הסבל שנגרם ליצורים המשועבדים, וזה המסר החשוב בעיני, שאני רוצה שאנשים יזכרו אחרי הקריאה.

יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

תודה שבעולם מלא פיתויים, אתם שומרים על גחלת הקריאה.