ראיון עם אבישי גרצ'וק

אבישי גרצ'וק | 29 | רווק | תל־אביב | מתרגם

תרגם את הספרים: סדרת כוכבי הכדורגל (אמפבה שולט, האלנד שולט, ניימאר שולט, קיין שולט) בהוצאת כנרת זמורה דביר (תרגום מאנגלית), סדרת הכדורגלניסטים בהוצאת עם עובד (תרגום מספרדית), ייעץ בתרגום לספר לור בהוצאת עם עובד (אנגלית ויוונית עתיקה), וספרים נוספים שעדיין בתהליכי הוצאה לאור.

איך הגעת לתחום התרגום? מה משך אותך לתחום הזה?

לדעתי אחת התכונות החשובות ביותר שצריכה להיות למתרגם היא סקרנות! ולמזלי כבר מגיל צעיר הייתי סקרן מאוד. אני חושב שאחד הרגעים המכוננים קשור כמובן בהארי פוטר. אני זוכר שכשרציתי להתעדכן בכל מיני חדשות על הספרים החדשים ועל הסרטים והייתי צריך להצליב בין המושגים באנגלית לבין התרגום בעברית. למזלי גילי בר־הלל סמו, המתרגמת האגדית, ניהלה בלוג ("עוד דף אחד ודי") שבו ענתה על כל מיני שאלות הקשורות בתרגום – ואני קראתי הכל בשקיקה. כשהגיעה העת "לבחור" מקצוע – התשובה הייתה ברורה.

מה ההשכלה הפורמלית שלך בתחום?

יש לי תואר שני מהמחלקה לתרגום וחקר התרגום באוניברסיטת בר־אילן. במסגרת הלימודים קיבלתי הכשרה מעשית בתרגום בכתב ובע"פ בצמד השפות אנגלית–עברית (לשני הכיוונים) וסיימתי בהצלחה את בחינות הדיפלומה. לצד ההכשרה המעשית, המחלקה שמה דגש על התיאוריה של חקר התרגום – שזו דיסציפלינה בפני עצמה, הדנה בהיבטים החברתיים, הלשוניים וההיסטוריים של אקט התרגום. את עבודת התזה שלי כתבתי על התרגומים לעברית של "התפסן בשדה השיפון".

כיום אתה כותב את הדוקטורט שלך, מה הנושא שלו?

אכן, בכובעי האחר אני דוקטורנט במחלקה לתרגום. המחקר שלי עוסק במפגש בין בלשנות ללמידת מכונה, ובמילים פשוטות: אני מנסה ללמד מחשב לזהות אירוניה. באירוניה תמיד מסתתרת ביקורת משתמעת והמשמעות המילולית היא אף פעם אינה המשמעות האמיתית. ישנם בני אדם שאינם מצליחים להבין את הניואנסים האלה – אז מה קורה כשמבקשים מהמחשב לזהות את אותן דקויות? בפועל אני מנתח מקרים של אירוניה (מתוך עיתון "הארץ") והמחשב לומד מהניתוחים שלי. זוהי כמובן עקומת למידה והשגיאות של המחשב מלמדות אותי על מאפיינים לשוניים נוספים של האירוניה.

מאיזה שפות אתה מתרגם? מאיפה הגיעה השליטה שלך בשפות האלו?

אני מתרגם מאנגלית ומספרדית. לאנגלית כמובן נחשפתי בבית הספר ומשם הדרך הייתה ברורה, הרבה מהתוכן שאני צורך הוא באנגלית כבר יחסית מגיל צעיר, ככה שהמפגש שלי עם השפה והתרבות הוא משמעותי. כמובן הלימודים באוניברסיטה תרמו רבות גם להרחבת אוצר המילים והידיעה בשפה (מודה שלא חשבתי שאצטרך לדעת איך אומרים באנגלית "בוסתנאות"), ובכלל כל יום לומדים משהו חדש!

הרומן שלי עם הספרדית, כיאה לילד שגדל בסוף שנות התשעים/תחילת שנות האלפיים התחיל כמובן מהטלוויזיה! קטנטנות, המורדים, פלוריסיינטה – ומשם עברתי לליגה של "הגדולים" והייתי צופה אדוק של ערוץ "ויוה". השפה והמוזיקה תמיד היו חלק ממני. אחרי הצבא טיילתי במרכז אמריקה ושם הייתה לי הזדמנות להשתמש בשפה באופן שוטף יותר ולחדד את כישורי השפה. כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה הלכתי גם ללמוד את השפה באופן "מסודר" יותר.

כשאני מתרגם אני תמיד מקשיב למוזיקה, אבל תמיד היא תהיה בשפה שממנה אני מתרגם. אם אני מתרגם מספרדית – אני מקשיב למוזיקה בספרדית. אני חושב שזה עוזר לי חדד את החושים ולהרגיש יותר מוטמע בתוך השפה/התרבות.

מה האתגר הכי גדול שנתקלת בו בתרגומים שלך בספרים?

רוב הספרים שתרגמתי עד היום הם מרובי‏־אוֹפְנוּיוֹת (מולטימודליים), כלומר רומנים גרפיים, קומיקסים וכו'. הקשר בין הטקסט לתמונה הוא בלתי־נפרד והם "מזינים" אחד את השני, ככה שבמהלך התרגום אני לא יכול (ולא רוצה) להתעלם מן הממד החזותי. פעמים רבות כשמדובר במשחק מילים מסוים, בהתייחסות מפורשת למראה של דמות מסוימת או אפילו במספר המילים היכולות להיכנס בבועת דיבור. אלו שיקולים שבספרות פרוזה "רגילה" לא ממלאים תפקיד, והם מוספים עוד פן של אתגר לתהליך התרגום.

ספר לנו סוד מאחורי הקלעים של העבודה שלך🙂

האמת היא שהטריק שלי הוא שגם כשאני מתרגם לאנגלית אני נעזר בספרדית, ולהפך גם כשאני מתרגם לספרדית אני נעזר באנגלית. יש לי היתרון שאלה שפות מאוד מאוד נפוצות, ככה שלפעמים אם לא עולה לי המילה בעברית אני בעצם הולך לשפה שלישית כדי להשלים את החסר. תרגמתי איזה שהוא ספר עבור הוצאת הוצאת כנפיים מאנגלית (עדיין לא יצא לאור בעברית), והוא תורגם כבר לספרדית. כשהתחלתי לתרגם רכשתי גם את התרגום לספרדית, ככה שכל פעם שקצת "נתקעתי" הלכתי לתרגום לספרדית וראיתי מה עשתה המתרגמת שם. זה נתן לי רעיונות יצירתיים לפתרון ולפעמים גם הבהיר לי מה אולי לא לעשות.

אם היו נותנים לך לבחור לתרגם כל ספר שבעולם - איזה ספר היית בוחר?

האמת היא שלפני שנה בערך קראתי את הספר If We Were Villains של M.L. Rio ולאורך כל הספר חשבתי איזה אתגר מגניב זה יהיה לתרגם אותו. בקצרה: סיפור על קבוצה של סטודנטים לתאטרון שלומדים בקולג' ייחודי שמתמחה בשייקספיר. במהלך הספר המציאות מתחילה לחקות את האמנות – סיפורי אהבה, ריבים ודרמה, סודות ואפילו תעלומת רצח. הספר כולו רווי פאתוס, ציטוטים משייקספיר וכל הג'אז הזה (מזכיר קצת את "ההיסטוריה הסודית" של דונה טארט למי שמכיר). לכל הציטוטים מהמחזות משמעות כפולה בספר ויש להם השלכות על העלילה. אתגר גדול לתרגום!

מה המיתוס שצריך לדעתך לשבור בדחיפות על מתרגמים?

יש איזו הנחה רווחת בחברה שלנו שכל אדם דו־לשוני (או כזה בעל שליטה מסוימת בשתי שפות) הוא מתרגם. תרגום הוא עבודה המצריכה מחשבה רבה, דקדוק והיכרות עם ההקשר והתרבות – לא רק עם השפה. אספר במאמר מוסגר שאני גם מרצה בתוכנית ללימודי תעודה בתרגום במכללת לוינסקי ואני גם משתדל להעביר את המסר הזה לסטודנטים שלי. "תנאי הסף" הוא היכרות עם שתי שפות, אבל מכאן מתחילה הדרך. אני אמנם לא אסטרו־פיזיקאי, אבל אם יגיע לשולחן שלי טקסט בנושא – אני יודע שאני אצטרך להתוודע לז'רגון (לא תמיד המונח ה"תקין" הוא השגור), לניואנסים שבדבר ולעוד אלף ואחד דברים.

ציטוט אהוב מספר?

לתפסן בשדה השיפון יש מקום מיוחד בלב שלי, וכל פעם שאני קורא את המשפט הראשון של הספר – אני מרגיש שאני עובר לעולם אחר:

" אם אתם באמת רוצים לשמוע על כל העניין, אז מה שבטח תרצו לדעת קודם־כל, זה איפה נולדתי, ואיך הייתה הילדות המחורבנת שלי, ומה עשו ההורים שלי לפני שהולידו אותי, וכל הזבל הזה מהסוג של "דיוויד קופרפילד", אבל לא מתחשק לי לדבר על זה יותר מדי" (תר' אברהם יבין ודניאל דורון, 1975).

יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

אני חושב שקהילה הזו שנקראת "המלצות אמיתיות על ספרים" היא פשוט קהילה נהדרת! ההתאגדות הזו סביבה אהבה משותפת לספרים היא כל־כך משמחת וטהורה. בתור מתרגם אני שם בראש מעייני את הקוראות והקוראים. בסופו של דבר מבחינתי הצלחתי במשימת התרגום אם גרמתי לקורא להרגיש משהו (לטוב ולרע, כמובן בתקווה לטוב) והתגובות של הקהל הן מה שמזין את התהליך. הקהילה הזו, שבה כל אחד יכול לספר על חווית הקריאה שלו – היא פשוט מבורכת!