ראיון עם רועי אוחנה

רועי אוחנה | 38 | נשוי + 2 | חיפה | בעל משרד פרסום

היי רועי! בשנת 2016 הוצאת את הספר "אָבּוּק - להיות אבא, הסיפור האמיתי". איך הכל התחיל בעצם?

הכל התחיל ברגע שרומי (הגדולה שלנו, בת 10 היום) נולדה. תמיד רציתי להיות אבא, להיות "אבא טוב", אחד כזה שתמיד נמצא שם בשביל המשפחה.

כל נושא ה-"אבהות" מאוד עניין אותי, ואחרי שהפכתי להיות אבא, כמובן שהכל "עלה" שלב אחד למעלה. התחלתי לכתוב פוסטים ברשתות, על איך זה להיות אבא, איך זה באמת מרגיש, איך הדברים נראים מהזווית שלנו, כמובן שרוב הטקסטים היו מאוד הומוריסטיים ובעיקר אמיתיים. היו תגובות טובות מאוד והחלטתי שאני חייב לעשות

עם זה משהו, להשמיע את הקול של האבות, שלא נשמע מספיק באותם ימים.

כמה שנים אתה כותב?

אני חושב שאני כותב מהרגע שלמדתי לכתוב. תמיד מצאתי בכתיבה מקום בטוח, מקום להביע את עצמי, לדבר על רגשות ותחושות.

גם במסגרת התפקיד השני שלי, איש קריאייטיב, אני כותב המון, כל הזמן.

מה היה האתגר הכי גדול שלך סביב הספר?

את האתגר המטורף של "להוציא ספר לבד". את התחושה של "אתה יוצר משהו שלך, לעולם". היו רגעים קשים ומלחיצים, אבל הכל היה שווה את הרגע בו הספר יצא לאור, את רגעי הפרגון מהתקשורת ובעיקר מהורים שהרגישו את את מה שרציתי להעביר.

איך בחרת את שם הספר?

אז ככה. בתור ילד, ביליתי המון שעות וימים אצל סבתא וסבא (גרה בעיר העתיקה בצפת). "צפתיים ותיקים מאוד", דיברו בבית המון בערבית, כך שהמון שיחות התנהלו בערבית בבית של סבתא וסבא, המון מילים בערבית נתקעו בראש, כמו המילה "אָבּוּק" (המשמעות היא "אבא שלך").

כמובן שהצד הקריאייטיבי שלי עשה את החיבור למילה "בוק" (יענו ספר) ואז נוצר החיבור המושלם עבורי.

איך אשתך קיבלה את הספר? והמשפחה הקרובה?

כולם פרגנו ודחפו, כולם האמינו בפרוייקט הזה. אני חושב שלאשתי היה קצת קשה עם החשיפה של הבית שלנו לעולם, אבל הבנו שזה "בסדר", שאין שם דברים מורכבים מדי או חושפניים מדי. הבנו שהמטרה של היצירה היא באמת לגעת בהורים, לתת את התחושה ש"הכל בסדר" וש-"אין הורות מושלמת".

כיום כשהילדים גדולים יותר - הם נחשפו לספר? הם מרגישים שהם חלק ממנו?

הבנות מכירות את הספר ואת המוצרים, מאוד מפרגנות ואפילו עושות די הרבה משלוחים ללקוחות.

רומי מרגישה שהיא חלק גדול מהספר, החוויות היו איתה, התחושות בגללה, הפכתי לאבא בזכותה, הפכתי ל"אָבּוּק" בזכותה. גם דריה (הקטנה שלנו, 6), יודעת שיש לה חלק גדול בפרויקט הזה, ביצירה. וכן, היא מחכה ל"אָבּוּק2".

איזה תגובות זכורות במיוחד (לטוב ולרע...) קיבלת מקוראים על הספר? אתה מרגיש הבדל בתגובות בין אבות לאמהות?

יש תגובה אחת שאף פעם לא אשכח, אמא אחת שלחה לי הודעה כזו: "רועי, אני רק רוצה להגיד לך שהצלת אותנו הערב, עברנו יום קשוח מאוד: ריבים, חיסון לילדה, פיצוצים, מתח וכעסים. כשהגענו הביתה, ישבנו בסלון, במתח עצום. פתאום הספר הצהוב שלך בצבץ לנו מהמדף, ישבנו, קראנו, צחקנו, ובעיקר נזכרנו שכל ההורים עוברים את זה, כולנו באותה סירה".

זה שווה הכל, זה בדיוק המטרה של הספר.

למרות שהספר יצא עצמאית, בלי "גב" של הוצאה גדולה, הוא הצליח בגדול ומכר כ-4000 עותקים, מה שהוביל לפרוייקטים נוספים כמו מרצ'נדייז, הרצאות, פודקאסט ועוד. מה המרצ'נדייז הכי מבוקשים?

יש מארז "אָבּוּק" מגניב, יצרתי אותו ממחשבה על "מה אבא טרי צריך?". המארז כולל את הספר כמובן, חולצה (כי צריך לייצג את האבות), תיק (כי אבות צריכים תיק מיוחד לטיולים), תחתית בירה (הבנתם את הרעיון), צמיד, סיכות, מדבקות. היה חשוב לי ליצור ערכה שתעזור לאבא לצלוח את תחילת הדרך, ליצור קהילה ותחושת שייכות.

על מה אתה מדבר בהרצאה שלך ובפודקאסט?

בהרצאה, אני מדבר על השילוב של "הומור והורות", כמה חשוב להשתמש בהומור בחיים שלנו ובעיקר בהורות, איך הומור יכול לעזור לנו במורכבות של ההורות.

בפודקאסט, אני פשוט "מדבר". מדבר על הכל, על רגשות, קושי, הומור, קריירה, החלטות, חינוך. הכל. הרעיון הוא פשוט, אָבּוּק יושב לשיחה עם הורים ממגוון תחומים,

הכי פתוח, הכי אמיתי, הכי מרגש ומשתדל שיהיה גם הכי מצחיק.

אתה מתכנן עוד פרוייקטים סביב הספר?

תמיד. יש מחברת רעיונות שלמה שרק מחכה להחלטות. יש לחץ מהקהל על "אָבּוּק2", בעיקר מהורים שנולדו עם אָבּוּק ורוצים לראות ולקרוא על ההתפתחות שלו בתור אבא.

יש רעיונות כמו: סדרת אנימציה, שיתופי פעולה עם הורים אחרים ועוד...

ביומיום אתה איש קריאייטיב ובעל משרד פרסום - הרגשת שזה משפיע על הכתיבה? זה עזר לך בשיווק הספר?

יש את רועי שכותב בשביל אָבּוּק ויש את רועי שכותב בשביל המשרד, הכתיבה שונה. בספר הוצאתי רועי האבא החוצה.

כמובן שזה שיש לי משרד פרסום עוזר מאוד בשיווק הספר, בכל הקריאייטיב, העיצוב הגרפי, הרשתות החברתיות. זאת תחושה מיוחדת ולפעמים מורכבת לנהל נכס דיגיטלי שהוא אשכרה כולו שלך.

מי אייר את הספר? איך בחרת את המאייר?

ולדיק סנדלר (המדהים!). קיבלתי עליו המלצה מחבר טוב, ישבנו לפגישה בבית קפה, היה חיבור מדהים, ההחלטה היתה קלה מאוד.

תוכל לספר על תהליך העבודה מול המאייר? אמרת לו מראש מה אתה רוצה או שהיתה פה יד חופשית?

בפגישה בבית קפה, ולדיק ביקש שאתאר לו סיפור קצר מהספר. סיפרתי לו, תוך כדי הוא צייר משהו על מפית.

הוא הראה לי את הציור וזהו, נפלה ההחלטה: "קח את הטקסטים של הספר, תעשה מה שבא לך, סומך עלייך".

ראיתי שהוא הבין את הראש שלי, את המטרה, את השפה, נתתי לו יד חופשית לגמרי לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב.

מה הז'אנרים האהובים עליך בקריאה?

משתנה מאוד. יש תקופות שאני אוהב מתח, לפעמים ספרי עיון, ביוגרפיות. אבל תמיד, יהיה מקום בלב לסיפורים קצרים.

סופר/ת אהוב/ה?

אפשר להגיד שאתגר קרת נתן לי הכי הרבה: השראה, דמיון, מוטיבציה, אתגר (לא משחק מילים), למידה על סגנון כתיבה.

ספר אהוב?

תמיד, אבל תמיד חוזר לספר "אניהו" של אתגר קרת.

שאלות סיום:

מה אתה מאחל לעצמך?

ליצור, ליצור, ליצור. להיות בעשייה, לכתוב המון, להמשיך להביע את עצמי דרך הכתיבה והיצירה.

להמשיך את החיבור עם ההורים, להמשיך להעניק להם חיוך ופרופורציה להורות.

יש לך מה להגיד לחברי הקבוצה?

תמשיכו להיות בעולם הקסום הזה של המילה הכתובה, תמשיכו לקרוא ולהרגיש את המילים.

תכתבו! תכתבו! אתם לא מבינים (אולי בעצם כן) כמה כתיבה עוזרת לנו, לעבד רגשות, להבין, לנתח דברים, לעכל סיטואציות. תכתבו!