אינקרסרון

אינקרסרון - קתרין פישר

דואולוגייה. ספר ההמשך נקרא 'סאפיק'.

תרגום: איריס ברעם

כתר, 2012, 404 עמ'.

ז'אנר: דיסטופיה, נוער בוגר.

דמיינו רגע שהיה אפשר לחזור לשנות התשעים:

הילדים משחקים בחוץ ולא תקועים כל היום מול מסכים, אין טיקטוק, פייסבוק, אינסטגרם..

העולם קצת יותר תמים.

אבל מצד שני יש גם חסרונות:

לא לכל אחד יש פלאפון וכדי להתקשר למישהו צריך לפעמים לבקש מאיזה חנות שיחה, או יותר גרוע, אם אתם נתקעים באיזה פקק או טרמפים אין איך להודיע שאתם מאחרים.

דמיינתם? נחמד? יופי.

עכשיו נסו לדמיין איך זה לחזור למאה ה-17 😳

הרפואה ברמה הרבה יותר נמוכה, התקשורת, התחבורה, השלטון.. ה-כ-ל-!!

למה? כי הקדמה אסורה וחייבים לחיות לפי כללי התקופה.

וכל זה רק בממלכה מהמאה ה-17 והכל נשלט מבחוץ ע"י מחשבים כולל מזג האוויר.

קלודיה גרה בממלכה והיא גם סוג של אסירה כי היא מאורסת לנסיך שהיא שונאת.

קלודיה בתו של סוהר הכלא, אבל לא סתם כלא, כלא שחוץ מתאים ומסדרונות יש בו גם יערות, ערים ואוקיינוסים, ממש עולם שלם.

הכלא עצמו הוא ישות מפלצתית שעוקבת אחרי האסירים 24/7.

אין יוצא ואין בא.

והסוהר שולט על הכלא מבחוץ ע"י מסכים.

בכלא הזה חי פין.

הוא מרגיש שהוא בא מבחוץ, אבל לא זוכר כמעט כלום מהעבר שלו.

כמובן שאף אחד לא מאמין לו כי כאמור אין איך לצאת 🤷🏽‍♀️ חוץ מאדם אחד שהאגדה מספרת שהוא הצליח לברוח.

מה לא אהבתי?

בהתחלה הספר נע בין 2 מקומות ומספר את הרקע ובניית העולם:

1. הממלכה

2. הכלא

פרק על הממלכה ופרק על הכלא לסירוגין.

בהתחלה זה יותר מידיי נמרח וקצת עצבן אותי שכל פעם זה נקטע ועובר מאחד לשני ועד שהתרגלתי פתאום באמצע פרק בלי שום אזהרה מספרים גם על הכלא וגם על הממלכה ורק אחרי כמה שניות קולטים שבעצם "החליפו סצנה" בניגוד לספרים אחרים ששמים איזה סימן, כמו זה למשל:

☆☆☆

מצד אחד ספר טוב, מצד שני לקח לי יותר מידיי זמן לקרוא אותו, עד שלב מסויים שכן נשאבתי והייתי חייבת לסיים, אז קראתי עד אמצע הלילה.

לא זוכרת אם יש טריגרים כי לקח לי יותר מידיי זמן לקרוא אותו, מה שכן יש אלימות של הישרדות בכלא.

אני גם לא בטוחה שהבנתי הכל עד הסוף, הוא קצת לא ברור, כשסיימתי לקרוא אותו לפני 3 שנים חשבתי שאקרא אותו שוב, וקיוויתי שאז הדברים יתבהרו, אבל כבר החלטתי להוציא אותו מהאוסף.

שורה תחתונה:

הוא טוב, אבל קראתי יותר מוצלחים ממנו.

אינקרסרון מאת קתרין פישר

אין כמו הפתעות מספרית רחוב. אינקרסרון הוא כלא עצום ופצפון בו זמנית, הוא עולם שלם וישות חיה. בתוכו קבוצות, כפרים ומעמדות שונים של אסירים. הכלא עצמו מייצר תינוקות ואוסף את המתים, ממחזר איברים ומתקן גופים באמצעות חומרי מתכת הקיימים במקום (מזכיר את הפרק ״אשתו של הדוקטור״ בדוקטור הו עונה 6). במקביל, העולם שבחוץ, מודרני בהחבא, עשיר בגאדג'טים, סורקים ושאר ממתקים טכנלוגים אסורים. מדוע אסורים? מאחר בהחלטה שרירותית כלשהו ל״נוהג התקופה״, העולם שבחוץ מחקה את המאה ה17 באמצעות תוכנות עיצוב מתקדמות שם שולטת המלכה ואחד מבני בריתה הוא הסוהר האחראי על אינקרסרון. ההסבר היחיד שניתן הוא ״שמירה באנרגיה״ אבל לא ברור למה דווקא המאה ה17 וכו׳.

הספר עוקב אחרי שני גיבורים ראשיים ומספר גיבורים משנים. הראשון הוא פין יליד הכלא לכאורה, קורא בכוכבים, עם התקפים וחיזיונות שהם למעשה זיכרונות מילדותו במקום אחר. הוא כרוך לאחיו בדם, קיירו, דמות קשוחה ונאה ומרוכזת בעצמה אבל נאמנה לפין. אליו נצמד חכם זקן המחפש לגלות את דרכו של סאפיק (היחיד שיצא מהכלא והבטיח לחזור – סוג של ישו). ועבד כלב שפין מסייע לו ובעצם מתגלה כנערה בשם אטיאה הנקשרת בנפשה לנפשו.

הגיבורה השניה היא קלודיה, בתו של הסוהר, החכמה, אמיצה ונחושה להבין את סודות הכלא וסודותיו של אביה. היא קשורה מאוד למורה החכם שלה והצעיר יחסית והם חותרים תחת האב ומגלים מפתח איתו הם מצליחים לתקשר עם פין ומנסים ביחד למנוע את החתונה שלה לאחיו למחצה ולהחזיר אותו לעולם שבחוץ רק כדי לגלות שהכול מסתבך שוב ושום דבר לא באמת נפתר.

מה חשבתי על הספר?

בעיקר חשבתי שהוא לא ספר. חשבתי שהוא סרט. הוא נע במהירות של פריימים וסצנות כאשר העולם הנברא נמצא ברקע ונתון מאליו עבור הצופה. הוא מסביר מעט על המבנה, על הישות, על המקורות שלו אם כי לא על המניעים ליצירתו או הבנה ברורה של הכוח הפועל ומפעיל חלק מהדמויות. מצד אחד אהבתי את החופש והעובדה שפישר סומכת על הקוראים להשלים את החסר אבל בשלב מסוים הדברים נקבעו כעובדה, דאוס אקס מכינה, כמו שאומרים, מבלי שתהיה סיבה או תהליך. למשל ממתי אטיאה אוהבת את פין ולמה? מדוע קיירו פועל כפי שהוא פועל (ומי הוא בכלל)? למה הכלא בעצמו רוצה לברוח ולאן והאם זה בכלל אפשרי?

הישות החיה והנושמת משגיחה, רואה ומתעדת כל אחד ואחת מהאסירים, אך מתערבת באופן שרירותי ביותר. מחד מאיימת להפריד בין קלודיה לפין, אבל למעשה באופן לא ברור, לא מצליחה לעשות זאת כלל וזאת למרות הכול יכולות האלוהית שלה.

כספר, אינקרסרון, אינו מצליח להוכיח את עצמו בצורה שלמה, אחידה, עקבית וברורה. הוא מציג עולם מורכב ומעניין ביותר, מפלצתי הן בכלא והן מחוצה לו, אבל הדמויות שלו תבניתיות וצפויות וקשה מאוד להזדהות איתן. אני כבר מנחשת מי יהיה עם מי ואיך, אבל עדיין סקרנית לראות את עבודתה של הסופרת.

כסרט (שקוראים) אינקרסרון מותח, זורם, מהיר, מלא פעולה וסטינג מתחלף ומהמם. הוא יכול להיות אחלה סרט סוג ב׳ להנאה והעברת הזמן. כבר תקופה ארוכה פוקס מחזיקים בזכויות הסרט אבל לדעתי עוד לא התחילו לעבוד עליו. יהיה מעניין אם העבודה על התסריט תוכל למלא את החורים בעלילה וליצור משהו מיוחד. כי בכל זאת, העולם שפישר יצרה ובפרט הכלא עצמו, מרתק בהחלט.

ואני? אני לגמרי אקרא גם את סאפיק, הספר השני, אי״ה, ואספר לכם כל מה שחשבתי.