הלורדים 2 - אדוני הזעם

הם הכאיבו לי, התעללו בי וניצלו אותי...
ואני הסכמתי לזה. ממש ככה. הסכמתי לחתום על החוזה שהפך אותי לליידי של הלורדים, תפקיד שדרש ממני לעשות כל מה שהם רצו, רק כהגנה ממישהו גרוע יותר. הסכמתי להיות במיטות שלהם, לעמוד על הברכיים, ולהיענש אם לא אציית.

רק שלא ציפיתי לעונש כזה.

קיליאן הוא מאה קילוגרמים של שרירים, אכזריות וטינה טהורה.

הוא חושב שאני לא יודעת שהוא צופה בי כשאני ישנה.

טריסטן בלונדיני ומקסים כלפי כל מי שלא מכיר אותו. כלפיי, הוא הגבר שמחפש לשלוט בי, עם העיניים הקרות והרכושניות שלו.

רת' הוא המפתה שחור העיניים שהכניס אותי למיטתו. אומנם נחשפתי ללשון העוקצנית שלו, אבל הוא הגבר הראשון שגרם לי אי פעם להרגיש מוגנת.

לא הבנתי עד כמה הם שלטו בי והפכו אותי למרַצה, אבל התברר שהם דפקו לי את המוח באותה מידה שהתעללו בגופי. למרות הדברים האיומים שעשו, הם באמת גרמו לי להרגיש מיוחדת. שדואגים לי. שמגינים עליי.

ואז גיליתי שהכול היה שקר.

הדאגה של טריסטן, העיניים הדרוכות של קיליאן, והכי גרוע, כל הרגעים המסופקים שלי במיטה של רת', היו כולם חלק ממשחק.

משחק כדי לראות מי יכול להשתמש בי הכי טוב.

משחק שהם שיחקו כבר מהיום הראשון.

ועכשיו?

זה משחק שאני מתכוונת לנצח בו.