הלורדים 3 - אדוני הרחמים

חזרתי לפורסיית והסכמתי להיות הליידי שלהם משתי סיבות – הגנה ונקמה.

סבלתי את ההתעללות, את הביזוי ואת ההשפלה, וחיכיתי בסבלנות. רציתי נקמה והשגתי אותה. אבל הלורדים יודעים להחזיר באותו מטבע וההשלכות היו אכזריות.

כשמדובר בקיליאן, בדימיטרי ובטריסטן יש אמת אחת. הם שומרים על מה ששייך להם.

הם רצו לשבור אותי, אבל במקום זה, הם עיצבו והפכו אותי לחולשה המושלמת שלהם. הם נלחמו ודיממו בשבילי. תמכו בי. עברתי דרך ארוכה ויצאתי חזקה יותר. הרווחתי את התואר ליידי. ואז הם הפכו לחולשה שלי.

הסכמתי לישון תחת קורת הגג שלהם, אבל בתנאים שלי. בלי עוד חוקים, בלי עוד עונשים, בלי מצלמות או קוד לבוש, ובלי להתגנב לחדר השינה שלי. בתמורה, נתתי להם הזדמנות להרוויח את התואר לורד.

בניית אמון אורכת זמן, אבל עם כל האיומים שנושפים בעורפנו, אלה מותרות שאין לנו. אנחנו חייבים לסמוך זה על זה למרות העבר המורכב שלנו כדי למצוא רוצח, מטרידן ובוגד.

החיים החדשים של כאב, זעם ורחמים הם מבוך מבלבל של פיתולים וסיבוכים. למזלנו הרב, תמיד יהיה דבר אחד קבוע שיוביל אותנו הביתה – המשפחה המלכותית שלנו.