המשורר

"נחמן קפץ מיד באגרופים שלופים על הבחור שהפך אותו עם הכסא, ושניהם התגוששו על הרצפה לקול תרועת חבריהם. הקרב ארך שניות ספורות. עד מהרה היה הבחור החצוף מוטל על גבו על הרצפה. לא היה שום סיכוי נגד אגרופיו החזקים של נחמן, שאהב להתגושש בכל הזדמנות, ובמשך הזמן למד כמה תכסיסים."

ביאליק היה לא רק המשורר הלאומי. הוא היה אדם מעניין, שופע הומור. בעל ידע עצום, איש רעים שידע גם לכעוס, וקרוב לוודאי הדמות הספרותית המרכזית של העם היהודי במשך עשרות שנים. השפעתו ניכרת גם בימינו, ואין שבוע שלא מופיע ספר או מאמר חדש על יצירתו או על תרומתו לתרבות העברית והיהודית. אין כמעט עיר או יישוב בארץ שאין בהם רחוב או בית ספר על שמו. גם שדרות ח"ן, רמת חן וגבעת ח"ן נקראות על שמו, וכמובן קריית ביאליק וככפר ביאליק.

הוא נולד ברוסיה בשנת 1873, ובה חי כמעט חמישים שנה. תקופה קצרה התגורר בגרמניה, וב־1924 עלה ארצה והקים את ביתו בתל אביב. עשר שנים הטביע את חותמו על העיר ועל היישוב היהודי כולו. כשנפטר ללא עת ב־1934, בגיל 61, אמר אחד מידידיו: "אולי טוב שלא היו לו ילדים. לפחות לא נשארו יתומים." וידיד שני השיב: "כולנו יתומים."