ולנטינו

"ולנטינו", "מזל קשת", ''משפחה", "בורגנות" - הם ארבעה "רומאנים קצרים", מפסגות יצירתה של הסופרת האיטלקית הדגולה. בכולם עומדת במרכז המשפחה. משפחה בעיר שדה, התולה את תקוותיה לצאת מהמצוקה ומהסתמיות בבן הבכור, שכמובן אינו עומד בציפיות; משפחה עם אם דומיננטית החולמת על חיים אחרים, בעיר הגדולה; רסיסי משפחה מודרנית, החיה ברומא הגדולה ומנסה לשמר איכשהו את המוסד המקולל-האהוב הזה, של משפחה זעיר-בורגנית; בעל שבוגד באשתו, אשה שבוגדת בבעלה...

המבט הצלול של גינצבורג אף פעם אינו ציני, אבל הוא נטול אשליות. העצב הגדול והמלנכוליה, התקוות הכבות בעודן באיבן, הטרגדיות הנוגעות ללב, הבדידות והמוות - כל אלה נפרטים בכתיבתה לרשמים זעירים, לחפצים, לפרטים "צדדיים" מצחיקים ומכמירי-לב גם יחד.

בתוך מה שנראה כמהלך צפוי מצליחה גינצבורג לשתול תדיר איזו הפתעה. ומצד שני, האירועים הגדולים, המרעישים ("בסוף החורף מת אבי"; "ודאי נודע לך על מותו של קיט"), כמעט מובלעים בתוך כל מה שסמוך להם, עד שבעצם כל הדרמה מוזזת הצידה אל הפרטים הלא-שייכים שבסביבה, ההופכים להיות שייכים כל-כך:

בסופו של דבר, הרגש הגדול מתנתק מן המקומות שבהם היינו מצפים למצוא אותו, ומתמקם במקומות אחרים.