כל אתמולינו

נטליה גינצבורג, הסופרת האיטלקיה-יהודיה ילידת 1916, היא "כמעט בוודאות הסופרת הדגולה ביותר באיטליה היום" (TLS). 'כל אתמולינו' הוא לדעת רבים המרגש והרחב שבספריה. זהו סיפורן של שתי משפחות בורגניות, שכנות, במהלך התקופה הפאשיסטית, העוקב אחר התבגרותו של הדור הצעיר אל-תוך ובתוך המלחמה.

יש מעט ספרים המשתווים לספר זה בכוח האיפיון המפורט של הכניסה לעולם המבוגרים. נמצא כאן "השתעשעות" של מתבגרים השוגים במהפכה; נישואים עם בנו של "בארון גרמני", שמתברר כי לאמיתו של דבר הוא יהודי מפוחד שהוריו נשארו לגורלם בפולין; התאבדות, הריון לבן-השכנים, ועוד.

המלחמה מתערבת בחיי כל הדמויות ומשנה אותם לחלוטין. אבל כוחו הגדול של הספר הוא בהתנהלותו "בחצר האחורית", המשפחתית, של המאורעות "הגדולים". מעמדם הדו-משמעי של העניינים "הגדולים" הוא שעושה את הספר הזה, שיש בו בחירה בלתי-נשכחת, מבריקה, של פרטים קטנים, מלאי-הומור, אבסורדיים, מחייהם של בני-אדם אמיתיים, הנלכדים בעולם עוין.

כך, החייל הגרמני הוא רק מלצר, שיש לו צלקות ממרק רותח, והוא משחק עם התינוקת, ומעשנים עימו סיגריות במטבח. ומשפחתו של אמיליו הפאשיסט היא דווקא משפחה חמה וחביבה, ואביו מתעקש שגם בין המהפכנים יש אנשים טובים. ועם זאת, והחייל הגרמני אולי באמת התכוון לירות ביהודי. ואחרי המלחמה, האם עוד יתכן

"שרכבת תשוב להיות משהו עליז?"