לומדים לשחק

משחק הוא תופעה מרכזית בחייו של האדם, אלא שבתי הספר שבויים בתפישה הרווחת: בשיעור לומדים, בהפסקה משחקים. למרות חשיבותו להתפתחותם של ילדים, משחק נחשב בזבוז של זמן. האומנם? זה יותר מעשור מפתח בית הספר "עין הים" בחיפה חינוך משחקי אשר בבסיסו שינוי פרדיגמטי: כשמשחקים – לומדים. איך אפשר ללמוד בזמן שמשחקים בשיעור?

לפנינו סיפורו של עין הים – בית ספר יסודי בחינוך הציבורי שעמד בפני סגירה וכנגד כל הסיכויים המציא את עצמו מחדש בזכות המצאתה של קטגוריית חינוך חדשה: חינוך משחקי. עין הים הצליח לשבור את תקרת הזכוכית, והוא יוצר מובִּיליות עירונית מפתיעה: מרכס הכרמל שלמעלה יורדים לשכונת עין הים שלמטה כדי ללמוד לשחק. חינוך משחקי חולל מהפך בעיר חיפה ומחוצה לה והשפעתו על שדה החינוך ניכרת. בתי ספר רבים מבקשים לדעת מה בין משחק ולמידה וכיצד ניתן ליישם משחקיות בתהליכי הלמידה וההוראה. מהו אפוא סוד ההצלחה של חינוך משחקי בעין הים?

בשעה שבישראל ניטש ויכוח על אודות הרלוונטיות של מערכת החינוך, חינוך משחקי מציג אלטרנטיבה רדיקלית לשינוי: אפשרות ליחסי קירבה ואמפתיה בין הלומדים בבית הספר. חינוך משחקי מערער על הנחות היסוד של החינוך המדיד הרווח היום; הוא מציב סדר יום חינוכי חדש: עיסוק באדם וביחסים בין לומדים כמהות העשייה החינוכית. ספר זה נכתב מתוך הערכה גדולה לצוות מורות ומורים פורצי דרך המאמינים ביכולתם להשפיע על החיים עצמם. מדבריהם וממעשיהם עולה הכרה עמוקה ביכולתו של חינוך משחקי לגעת בנפשם שלהם ושל תלמידיהם ולחולל שינוי – להיות מסוגלים לממש את זהותם במשחק במשמעותו המקורית: מעשה של חירות.