מיומנה של אישה מתה
גואל פינטו
בשביל הגדולה הייתי אמא, בשביל הקטנה הייתי גופה, בשביל הבכור הייתי אוויר.
כך מתארת מומון, אישה יהודייה מתה, את יחסם של ילדיה אליה, בשעה שהיא מרחפת בדירתה במהלך ״השבעה״ שיושבים עליה. לצִדה של מומון, שהיא ארכיטיפ של אימהוּת ועם זאת דמות חד-פעמית, מככבת בדרכה החיננית ראידה, חברתה הערבייה המתה של מומון, שנהרגה בילדותה באלג׳יר, ארץ הולדתן של השתיים.
מיומנה של אישה מתה הוא ספר מענג. ממתק מתוק־מריר שקשה להיפרד ממנו.
דרך עיניה של מומון, שלא עושה חשבון לאף אחד, גם לא לעצמה, מתאר גואל פינטו במכחול דק, במשיחות צבע קצובות להפליא, בערבוביה צבעונית של עברית, ערבית וצרפתית, עולם שונה ודומה לזה שלנו, מלא יצרים, סודות, התחשבנויות וקונספירציות.
הכול עובר כאן בחישה ולישה ועיצוב מחודש, בתיבול עשיר של אירוניה והומור, ביקורת מושחזת וגודש אהבת אדם: המשפחה, האימהות, יחסי היהודים והערבים באלג׳יר ובפריז, מדינת ישראל, כפי שהיא נראית דרך עיניהם של יהודים ממדינה אחרת ועוד.
מיומנה של אישה מתה הוא ספר שאי אפשר לא להתאהב בו. הוא משעשע ומלא קסם. הוא קפדן ו״רזה״ בבחירת המילים, אך בה בעת עשיר בצלילים ועתיר ברגש.
יגאל שוורץ
ספר לכל חובבי רומנים משפחתיים על אימהות, זיכרון, זהות וקולות שונים שנפגשים סביב הבית והעבר.
לצפיה בכל הקופונים וההטבות באתר
מחירים לספר דיגיטלי
מחירים לספר מודפס
הוספת ביקורת
ביקורות
מיומנה של אישה מתה - גואל פינטו
הוצאת כנרת זמורה דביר, 2022
הספר הזה מלא סתירות. הוא קטן, עם כריכה קשה, ממש כמו יומן. אבל הכריכה שלו צבעונית, בולטת, בכלל לא כמו יומן, ובעיקר, מומון, האישה המתה, בחיים לא הייתה כותבת יומן.
מומון היא יהודיה צרפתייה, פריזאית, שזוכרת את ילדותה בתוניס בחיבה ובאהבה. היא עדיין מתגעגעת לחברה הכי טובה שלה משם, ראידה הערבייה, שמתה ברעידת אדמה בגיל 12. מאז, היא ממשיכה לדבר איתה, וראידה היא זו שפוגשת אותה אחרי המוות, כשרוחה נשארת בבית שלה במהלך השבעה.
שלושת הילדים שלה - הבכורה, שלא קוראים לה הבכורה, כי היא בת; הבכור, שהוא לא בכור, אבל הוא בן, אז כן קוראים לו ככה; והקטנה - מתאבלים עליה כל אחת ואחד בדרכו.
מומון לא דופקת חשבון לאף אחד. לא לבעלה שנפטר לפניה, לא לילדים שלה, לא לשכנים הערבים שלה ולא ליהודים שבאים לבקר מארץ ישראל.
היא עושה מה שהיא רוצה וחושבת שנכון, וגם מה שהיא יודעת שלא נכון, אבל עדיין רוצה לעשות.
הספר מאוד קריא. זורם ממש כמו תודעה של אישה מתה. מרחף בין הילדים שלה, בין המנחמים, לבין ילדותה ובגרותה.
אין לו פרקים מסודרים, אין לו עלילה מסודרת, אבל הוא מכשף ומושך ולקראת סופו אפילו מותח ומפתיע.
זְכוּת אִמָּהוֹת / גואל פינטו
רָצִיתִי לְצַלְצֵל אֵל אִמָּא שֶׁלִּי
לְסַפֵּר לָהּ
שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי מֵתָה
רָצִיתִי לְהִתְלוֹנֵן בְּאָזְנָהּ
עָלֶיהָ
שֶׁעָזְבָה אוֹתִי
רָצִיתִי לְהַסְבִּיר לָהּ
אֶת מַה שֶׁכֻּלָּם יוֹדְעִים:
כְּשֶׁאַתְּ אִמָּא
אַתְּ לֹא יְכוֹלָה פָּשׁוּט לָקוּם
וְלָלֶכֶת
אֵין לְךָ זְכוּת.
מָוֶת אֵינֶנּוּ זְכוּת אִמָּהוֹת.
לייק לביקורת
כולנו אוהבים לפרגן לעצמנו, אבל הפעם נשאיר את זה לאחרים (:
