מלון הזכוכית

על הספר

הסיפור מתחיל בתיאור אישה נופלת מספינה, ואז לוקח אותנו למסע חייה של וינסנט שמגיעה מבית בעל קשיים כלכליים ואחרים, החל מהנקודה בה היא נערה שאיבדה את אימה ובהמשך אנחנו מלווים אותה מהצד בעוד היא חווה אירועים שונים, בנוסף אנחנו מקבלים הצצות לעוד דמויות כמו אחיה החורג פול, איש עסקים בשם ג'ונתן אלקייטיס ועוד לא מעט דמויות, ולכולן יש תפקיד וחוט דקיק עד לא נראה שמקשר ביניהן.

מה חשבתי במהלך הקריאה

תראו, אפשר להגיד על מלון הזכוכית שהוא בעצם סיפור על וינסנט כדמות כמו שהזכרתי בתקציר, אבל בעיניי זה פחות ספר על דמות או אפילו כמה דמויות ויותר יצירה שמאגדת קטעי חיים ואירועים, וכתופעת לוואי גם איך הם השפיעו על אנשים.

הכתיבה של מנדל מאוד ישירה ולא מתנצלת מה שמעביר המון תחושות, לאו דווקא קלות - הספר מתחיל כמעט מהעמוד הראשון בקו מאוד ברור ולא עוזב אותו, ככה שבשורה התחתונה אפשר להגיד שמלון הזכוכית הוא ספר די כבד ומתעסק בנושאים שמעוררים מחשבה, יש המון שטחים אפורים שקיימים בין לבין בעלילה ומסר מאוד ברור שלא הכול שחור או לבן בחיים.

ההתעסקות בנושאים האלו הם חלק ממה שהופך את הספר לכבד יחסית, ובנוסף קצת מפריד אותו מפרוזה המתארת סיפור חיים כמו אחרים בז'אנר.

הצורה שבה מנדל שוזרת את האירועים היא יפהפיה, באמת.

כמו שכבר הזכרתי הספר יותר קטעי חיים מאוגדים מאשר עלילה - למרות שהיא בהחלט קיימת, ואפילו נתח חשוב ממנה מבוסס על מקרה אמיתי, אם כי כל המסביב בדיוני. ובכל זאת, אי אפשר להכחיש שזה עובד, הוא קולח וזורם למרות התכנים המדוברים בו.

אני חייב לציין שלפחות בחוויה שלי היה די ברור לאן הספר הולך, גם אם לא מיד בתחילתו מהר מאוד אפשר להבין לאן אנחנו נסחפים, זה נוכח בכתיבה עם קפיצות בין צירי זמן גם בפרקים עצמם אבל גם בלא מעט פסקאות שלא לומר אמצע משפט אנחנו קופצים לפה ולשם בשביל להשלים את התמונה הכוללת.

אני מודה שלרוב הסגנון הלא אחיד זה משהו שקל לי מאוד לפסול ספר בגללו, אבל בסוף כמו שכבר כתבתי, מלון הזכוכית הוא יותר קטעי חיים והספר בא להראות לנו חוויות מאוד מסוימות עם מסרים ברורים, ככה שהסגנון דווקא תואם את הלך הרוח.

בהמשך לפסקה הקודמת הייתי אומר שלא מדובר סתם בקטעי חיים, בזהירות אני אגיד שהוא גם סיפור טרגי מלא משקעים שמצליח להיות גם אופטימי וגם מדכא בו זמנית, עם רגעים שעצרו אותי לרגע להתבונן בעצמי על דברים כאלו ואחרים שהספר גרם לי לעבור, ויש לי תחושה שזה משהו מכוון שלא רק לי יצא לחוות מהסיפור.

טריגרים ותכנים רגישים

סמים, מוות, אזכור לגבר ששולח ידיים, עוד כמה אזכורונים לאלימות או תכנים לא נעימים - מאוד בשולי הדברים, בלי התעסקות בנושאים.

בכל זאת אני אציין שמדובר בספר שמתעסק בנושאים כבדים, מה שמשפיע על האווירה בכללי.

לסיכום

כשאני אזכיר את מלון הזכוכית מכאן והלאה הוא יתפוס לי מקום בזיכרון של ספר מיוחד, לא כי הוא בעל עלילה מפוצצת או דמויות שנקשרתי אליהן או מכל סיבה אחרת שלרוב בזכותה ספר נשאר איתי לתקופה ארוכה - אלא דווקא בגלל שהוא משאיר רושם חזק בעקבות הנושאים בו הוא מתעסק.

מומלץ לחובבי פרוזה, סיפורים שנבנים לאט ולכל מי שרוצה לנסות ספר שמשקף צדדים שלפעמים קצת פחות מדוברים.

תודה שקראתם:)

תקציר מגב הספר:

אישה נופלת מסיפון אונייה בלב אוקיינוס, הונאה כלכלית חוצה יבשות, כתובת נאצה משונה על חזית מלון וכדור אקסטזי קטלני אחד שזורים יחדיו ביד אמן ברומן עמוק ומלא מסתורין זה, ובו מעשה נפשע אחד ואשמים רבים מספור.

וינסנט, צעירה יפה וחולמנית ממשפחה דלת אמצעים, נענית להצעה שאי אפשר לסרב לה, בלי לדעת שיופייה ישמש כיסוי לתרמית המאה. בעלה ג'ונתן הוא אחד האנשים העשירים במערב, אך סודותיו רודפים אותו לכל אשר יפנה. על וינסנט לפענח לבדה כיצד לשרוד בעולם של אחיזות עיניים וקשרי שתיקה, עולם שמילת אמת אחת יכולה למוטט בו הכול עד היסוד.

כאשר קראתי את התקציר חשבתי שזה ממש סגנון שאני מתחברת אליו. לצערי התבדיתי.

נתחיל מהחלק הטוב: קשה לומר שהספר משעמם, הוא די קלח וזרם.

לצערי זה הדבר הטוב היחיד שאני יכולה להגיד עליו.

הדמויות לא עניינו אותי, לא מצאתי את עצמי סקרנית לדעת מה קורה איתן, לא הצלחתי לאהוד או להזדהות עם אף אחת מהדמויות.

ישנן קפיצות בזמן ללא תכלית ברורה.

יש ניסיון לא ברור לתאר יקומים מקבילים, או מעבר בזמן לעתיד.

אני אוהבת ספרים המתארים יקומים מקבילים, אבל כאן זה היה תלוש ולא קשור.