נאום גרמני: קריאה לתבונה

אחרי המלחמה והעתיד (נהר ספרים, 2024), טקסט מכונן שבו הפך תומאס מאן ממגן הפטריוטיות הגרמנית למגן ההומניזם האוניברסלי. הטקסטים העל־זמניים שבחרנו לכלול בספר זה מבהירים את הרקע החברתי־פוליטי – ואת ההתפתחות ההדרגתית שהביאו את הסופר הענק הזה להתנגד למשטר הרודני, הלאומני, הגזעני, הנפשע והרצחני שהחריב את ארצו האהובה ואיים על העולם כולו.

מכתב אל דֵקן הפקולטה לפילוסופיה

"אל מר תומאס מאן, סופר. לבקשת רקטור אוניברסיטת בון, הריני להודיעך כי בעקבות שלילת אזרחותך רואה עצמה הפקולטה לפילוסופיה מחויבת למחוק את שמך מרשימת הדוקטורים לשם כבוד…"

כך נפתח המכתב שקיבל תומאס מאן – שכבר שהה בגלות – מדקן הפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת בון ב־19 בדצמבר 1936.

תגובתו של הסופר, המובאת כאן במלואה, הפכה לאות ולמופת של התנגדות ויש המשווים אותה ל"אני מאשים" של אמיל זולה.

את הספר פותח נאום גרמני: קריאה אל התבונה, דברים נבואיים שנשא ב-1930 חתן פרס נובל החרד לגורלה של ארצו, שלוש שנים לפני עליית המפלגה הנאצית לשלטון.

כללנו בספר גם את הנאום הרדיופוני הראשון ששידר מאן מלונדון בקולו שלו, אחד מ־58 נאומים שכותרתם הייתה מאזינים גרמנים! ושיועדו להזים את שקרי המשטר, לפקוח את עיניהם של המאזינים הגרמנים ולשרטט להם תמונת מצב אמיתית על הנעשה בארצם הנתונה לשלטון דיקטטורי גזעני ורצחני.